יום שלישי. שעות אחה"צ המאוחרות.
עמית ואני מסיירות בירושלים בטיול בני מצווה שעתיד להסתיים בשעות הלילה המאוחרות.
מתישהו בין סיור במגדל דוד לבין שיטוט
בסמטאות הרובע היהודי, עמית נזכרה שמחר מועד ההגשה האחרון לעבודה בגאוגרפיה.
איזו עבודה?
על מרוקו!
23:00, מוסטפא, עמית ואני על כביש 1, שתינו שרות בקולי קולות את מיטב הרפרטואר שלנו, משירי ארץ ישראל ועד שירי חגים, כדי לא
להירדם.
בין לבין, דיסקסנו את העבודה בגאוגרפיה, שהסתבר אפשר להגיש בצורת עבודה כתובה, מצגת או בדרך יצירתית אחרת.
כנראה שהאווירה המוזיקלית שהיתה במוסטפא
השרתה את המוזה והצעתי לעמית להכין עבודה על החינה המרוקאית, ובבוקר להתלבש לביה"ס בבגד
מרוקאי עם מגש עוגיות מקושט כשהיא מציגה את העבודה.
עמית, בין נמנום לשירה, התלהבה מהרעיון!
באחד מי יודע (אלוהנו אלוהנו אלוהנו) ובהתלהבות שיש רעיון מדליק
לעבודה נכנסנו לחנייה של הבית.
מיד התיישבנו מול המחשב והתחלנו לחפש
חומר על החינה המרוקאית ואחרי כמעט שעה היה סיכום מפורט על החינה המרוקאית, מקורה,
מהלך הטקס, התלבושות והתפאורה.
מהמחשב עברנו לחיפוש הביגוד המרוקאי
שסבתא לוסי הביאה מהביקור האחרון במרוקו.
אחרי מדידות פרשנו למיטה.
על הבוקר עשינו השכמה לאבא של עמית
שיתרום למאמץ המשפחתי וישים פעמיו לסופר המקומי, ירכוש מגש זהב ועוגיות הכי קרובות
למרוקאיות שימצא.
סידרתי את העוגיות, הכי קרובות למרוקאיות שהיו בנמצא, מיני מרוקאיות
ושומשומיות, על מגש הזהב
ארזתי בצלופן וקישטתי בסרטי סאטן באדום,
תכלת וזהב
עמית לבשה את התלבושת המרוקאית
ויצאנו לבית הספר ...
הגענו כמה דקות אחרי הצלצול ועמית
באיחור אופנתי וכניסה דרמטית הפתיעה את כל התלמידים ואת המורה
אחרי ההופעה המרשימה, עמית חזרה למציאות
אין ספק שאנחנו במיטבנו במצבי לחץ ...
מטורפת 😜
השבמחק