מיתוש: על צ'ורבה, פפנאש וטיול מאורגן

אני יושבת מול המחשב וממיינת 1,444 תמונות (לא כולל תמונות מסלולריים) !!!!!

מה?? איך?? למה??

זה התחיל כשהוא בא אלי ואמר "בואי נטוס לסופ"ש".

האמת?
הייתי מופתעת, כי אני זו שבדרך כלל ככה פתאום באמצע החיים מפילה עליו "בוא נטוס" ואחרי שהוא מתאושש מהתקף החרדה הוא נכנס לזה בכל הכוח ומארגן.

אז אחרי שהתאוששתי מההלם אמרתי "חופש גדול. אני לא נוסעת לשומקום בלי הבנות. רוצה חו"ל? לוקחים גם אותן"

שתיקה!!

קצת רועמת!

לא ציפיתי ל- "בסדר".

אז זרמתי.

וככה, כמו תמיד, בצורה ספונטנית, שסחפה אחריה כרגיל עוד אנשים (משפחת קסטוריאנו שאחרי לונדון איתנו באש, במים ובמכרות המלח!!) מצאנו את עצמנו, אנחנו ושלוש בנותינו (הרביעית יצאה לנופש קצת אחר - לא בטוחה שהיא כל כך רצתה לחזור ממנו) בדרך לארץ הצ'ורבה, הממליגה והפפנאש לטיול מאורגן!

מאורגן ???? אני????

זה מצב שלא חשבתי שאי פעם אגיע אליו.

שמישהו יגיד לי מתי לקום בבוקר ומתי להתחיל את היום? ועוד בחו"ל? חופש זה יקיצה טבעית!

והאנשים האלה שלא אכפת להם מאפחד? שהמדריך יגיד 10:00, הם יגיעו, במקרה הטוב, ב- 11:30 ואני אחכה להם שעה וחצי באוטובוס לא ממוזג!

והילדים הבכיינים שלהם שיבכו כל הדרך (כי הבנות שלי אפעם לא מרעישות)
והרעש שהם יעשו עם הצעקות והדיבורים והמריבות והחפלות

ושיקבעו לי לאן ללכת? ומתי ללכת? ומתי לצאת?
ומה אם נספיק לראות רק 18 חדרים ובארמון יש 22???
ואם פתאום לא בא לי??

איך עשיתי את זה לעצמי ??

מלאי חששות, אך חדורי מוטיבציה ומעט אופטימיות (לפחות ניסיתי) התעוררנו בשעה 3:00 בבוקרו של יום ראשון, לקחנו מזוודותינו, שלוש ילדות חצי ישנות ונסענו להיפגש עם הקסטוריאנואים בשדה התעופה.

וטסנו לרומניה ...

פגשו את המדריך, ליביו, מאשת טורס.
בחור צעיר כבן 60 עמוס באנרגיות מטורפות, משעשע, מלא בסבלנות ואכפתיות שדאג למלא אחר כל הבקשות של כל חברי הקבוצה וצ'יפר אותנו בהפתעות במשך כל השבוע.

בשעה הראשונה עם כל הקבוצה באוטובוס היינו עדיין מלאי חששות, אבל בקור של מכרות המלח נשבר הקרח ולאט לאט הכרנו את כל חברי הקבוצה.

הבנות כבר הסתדרו בקבוצות לפי הגילאים והפכו לחברות הכי טובות למשך כל השבוע.

למחרת בבוקר כשיצאנו לדרך בשעה 9:05 כל החששות התפוגגו !!

היינו 9 משפחות עם ילדים. מבאר שבע בדרום ועד כפר מעיליא בצפון - כולם מלאי אנרגיה. כולם בהתלהבות. כולם שיתפו פעולה. כולם עמדו בזמנים.

זה היה שבוע של צחוקים, חוויות משותפות, חגיגות יום הולדת, מסיבות שירה בציבור באוטובוס, חידונים ובדיחות - כל אחד תרם את חלקו.

הסיוט היחיד בכל הטיול היה האוסף הרחב, המגוון, המסריח, ההזוי והמעורר אימה של השירותים הציבוריים שחווינו והעובדה שהייתי צריכה לחוות אותו עם 3 בנות שחלקן עדיין לא יודעות להטיל את מימיהן בעמידה!!!

אחרי הביקור במכרות המלח שבסלאניק שפתח את מסענו ברומניה ביקרנו בגינה צבעונית ופורחת של מנזר יפיפה