על שפת ים כינרת

חשבתי לתומי שאת יום הנישואים העשירי אני אחגוג עם בעלי במלון 5 כוכבים, בחדר מפואר עם מיטה קינג סייז, מיזוג אויר, כזה עם שירות חדרים של אוכל גורמה, ג'קוזי, שקט, פינוקים ...

אז לא!!

את יום הנישואים העשירי שלי חגגתי במלון מיליון כוכבים!!!

חדר לא היה. היה אוהל.

מיטה קינג סייז לא היתה. היה מזרון מתנפח ששוכבים בצד אחד הצד השני מקפץ.

מיזוג אויר לא היה. היתה שמש שורפת ואחת לכמה שעות עברה איזו בריזה.

שירות חדרים לא היה. היה שירות עצמי של ארוחת טרום בוקר, ארוחת בוקר, ארוחת טרום צהרים, ארוחת צהרים, ארוחת טרום ערב, ארוחת ערב, נשנוש לילי וחטיפים.

ג'קוזי לא היה. היו שירותים ואמבטיות בשיתוף עם חלק די גדול מעם ישראל.

שקט לא היה. היתה המולה של ילדים, של ההורים של הילדים, של כל החבר'ה.

גם פינוקים לא היו. היה לשפד עגבניות ובצל, לשפד מרשמלו, לטבל בשר, להכין קפה, להכין בצק, להכין סנדביצ'ים ...

אבל, ואני אסתכן עכשיו בלהישמע סופר קיצ'ית, הדברים הכי חשובים היו שם -

היה שם בעלי

היו הבנות שלי

היו החברים הטובים

היו נשנושים

היו צחוקים

היה כייף גדול

היו אפילו זיקוקים שהדליקו לכבודנו

ללא ספק זו היתה חגיגת יום הנישואים הכי טובה שהיתה לנו!!!

חוץ מזה שבסוף השבוע הזה ניפצתי כמה מיתוסים שבניתי במשך שנים –

יצאתי לקמפינג

ישנתי באוהל

לבשתי בגד ים (מכוסה כמובן במכנס קצר)

נכנסתי לים (וגם שכחתי לצאת)

נגעתי בעגבניות (כששקית סופר חוצצת ביני לבינן)

נתתי לבנות שלי לשהות לבד במים (אבל רק בהתחלה ועם מצופים)

אכלתי אבטיח בלי סכין ומזלג

רכבתי על אופנוע ים (עם ליווי ובמהירות נמוכה)

אין ספק שהותרתי אחרי שובל ארוך של אנשים משתאים והמומים, כאלה שחשבו שהם מכירים אותי לעומק, אך התבדו (וכמו שג'ולי אומרת - הפכתי מגולם לפרפר) !!!

היה פשוט מושלם, התחלה נפלאה לעשור השני שלנו ביחד!!!

(בעלי, אם אתה קורא, אפשר גם מלון 5 כוכבים ...:-) )

להציץ בתמונות אפשר כאן.

מתקפת צפרדעים

בחייה של כל אמא מגיע הרגע שבו הילד חוזר הביתה מביה"ס והיא מתבשרת שעליה להכין עבודת יצירה. באותו הרגע, אותה אמא מפנימה שעליה לאסוף את כל כוחותיה היצירתיים וליצור יצירת אומנות שתתחרה בכ- 30 אימהות אחרות.

יחידי סגולה מעטים מתלמידי כיתה ג' מסוגלים לתכנן, לעצב, ליצור ולהצליח לבנות קונסטרוקציה יצירתית בעצמם.

ובואו נודה בזה, עבודות היצירה שאנחנו האימהות נדרשות ליצור, זוהי דרכה של המורה להתנקם בכל האימהות שעם הילדים המתוקים שלהם היא מעבירה שעות רבות בכל יום.

אז גם אצלנו הגיע היום הזה.

עמית הגיעה מביה"ס ובישרה בחגיגיות שהיא צריכה להכין עבודת יצירה בתורה, משהו שקשור ליציאת מצריים. להפתעתי הרבה עמית הודיעה שהורים לא יכולים לעזור!! אבל, על עזרה מאחים קטנים לא חל האיסור ולכן עומר צורפה לחגיגה.

אחרי שהוחלט ליצור את "מכת הצפרדעים" מפלסטלינה עמית התחילה בתכנון הקונסטרוקציה: נפסל את היאור, ממנו יצאו צפרדעים, אנשים בורחים מהצפרדעים, צפרדע אחת גונבת לפרעה את הכתר ופרעה רץ אחריה ... בקיצור, התפשרנו על קצת פחות מזה!!

פתחנו את הספר "קסם של פלסטלינה" והבנות התחילו לפסל צפרדעים מפלסטלינה

אחרי שהמטבח התמלא בצפרדעים (בנוסף לאלה שכבר נמצאים שם), הבנות הוסיפו לחגיגה פיסולים של שני ילדים תחת מתקפת צפרדעים. עמית אחראית על פיסול הילד

עומר אחראית על פיסול הילדה

על משטח גדול הבנות מרחו פלסטלינה בתכלת וחום ליצירת היאור

הילדים והצפרדעים מוקמו סביב היאור ובתוכו

קצת צמחיה הוספה מסביב

והפרויקט גמור!

ומה אני עשיתי בזמן הזה? סיפקתי תמיכה נפשית ומורלית, ייעצתי, סיפקתי חומרי עבודה, שימשתי כמגשרת (עומר לא הסכימה בשום פנים ואופן שהילדה שהיא פיסלה תצעק לעזרה, אלא רק תחייך! עמית סירבה בתוקף – אחרי כמה שעות הושגה המטרה!), ניקיתי, והכי חשוב ... צילמתי!!!

ולמי שתוהה - עמית קיבלה ציון 100.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.

מדורה מתוקה

אין ספק שכשאתה ילד, ל"ג בעומר הוא החג הכי שווה. זה מתחיל באיסוף קרשים, איתור מקום מושלם להקים את המדורה וממשיך במדורות, אש, עשן, קרטושקס (למי שלא יודע - כן יש כאלה!! - זה תפוחי האדמה שיוצאים מהמדורה ונזללים תוך שניות).

בשביל הילדים הקצת יותר גדולים זו בכלל חגיגה, מקימים מדורה, אוכלים ג'אנק, משחקים באש, נשארים ביחד כל הלילה ...

אני זוכרת את הל"ג בעומר הראשון שלי שנשארתי בחוץ כל הלילה, ישבנו כל הכיתה מסביב למדורה, התחלנו בבדיחות, המשכנו בצ'יסבטים, משם לסיפורי אימה, אח"כ סתם סיפורים משעממים. המדורה הלכה ודעכה לאט לאט, מתים מקור, מתים לישון, אבל אף אחד לא קם והלך הביתה. מה פתאום. מרשים לנו להישאר עד הבוקר. אז נישאר עד הבוקר!!!

חוזרים הביתה כשמתחיל הבוקר, נוחתים מסריחים על המיטה וקמים בערב כדי ללכת לישון!

לכל אלה שלא ישנים מחר, זה בדיוק הזמן להיכנס למטבח ולהכין עוגיות פריכות ומתוקות במיוחד לל"ג בעומר.

התכנסנו הבנות ואני, במיוחד בשבילכם, והדלקנו מדורה מתוקה.

אבל לפני שנתחיל, אני רוצה להשוויץ בסינרים המהממים שהתחדשנו בהם (סינרים שקראו לי לקחת אותם ברגע שנכנסתי למותק) והנה הם על עמית ועומר ואפשר להתחיל ...

התחלנו באפיית העוגיות. עמית הכינה עוגיות עגולות מבצק פריך לבן, הן יהיו בסיס המדורה.

לקרשים, הכנו בצק פריך בטעם שוקולד, רידדנו, הטבענו עליו טקסטורה של עץ וחתכנו לרצועות קטנות ליצירת קרשים למדורה (אפשר להכין עוגיות בטקסטורות שונות עם משטחי או מערוכי טקסטורה שונים)

בזמן שהעוגיות נאפות מתחילים להכין את הלהבות

זילפנו להבות מרויאל אייסינג אדום וצהוב על נייר אפייה (כדי לקבל צורות מדוייקות אפשר לצייר על חלקו האחורי של נייר האפייה את הצורה ולזלף לפי הציור)

כדי לזרז הליכים (ולא לחכות 24 שעות לייבוש הרויאל) הכנסנו לתנור בטמפ' של 80 מעלות לשעה-שעה וחצי.

וכשהכל מוכן אפשר להדליק את המדורה

הדבקנו את הקרשים לבסיס העוגייה בעזרת רויאל אייסינג חום

זילפנו מעט רויאל אדום או חום על הקרשים והדבקנו את הלהבות

ועוגיות המדורה שלנו מוכנות

חג שמח!!!

כנסו לבקר באתר של מיתוש.

בלוג קנדי

לא זה לא יומן מסע שלי לקנדה, למרות שזה היה יכול להיות נחמד.

אז מה זה בלוג קנדי ? למרות שאני כבר ותיקה בתחום הבלוגים, פז"מ של שנה, רק לפני שבוע פיצחתי את התעלומה, מסתבר שאין שום קשר לקנדה, זהו בלוג candy, ומה זה אומר? שזה בלוג שמחלק מתנות!!!

ומי שתוהה האם בעלת הבית השתגעה ומדוע יש כאן חלוקת מתנות? זה הזמן לבשר לכולם שעברה חלפה לה שנה מאז נולד הבלוג שלי, וחשבתי שחלוקת מתנות תהיה דרך נפלאה לחגיגה.

לפני שנה כשפתחתי את הבלוג, הייתי בטוחה שאני אחזיק מעמד עם הסיפור הזה חודש אולי חודשיים, לא חשבתי שיהיה לי כל כך הרבה מה להגיד ועל מה להגיד את זה. אז כנראה שלא חסר לי על מה לדבר, ומה ליצור, שלא לדבר על זה שאני פשוט נהנית מזה והיום כל דבר שאני רואה, יוצרת או מתכננת אני כבר רואה את הבלוג שייכתב.

ונגיע לחלק האומנותי של הבלוג – מהן המתנות שאני מחלקת כאן היום?

שני שוברים להשתתפות בסדנת עוגיות צבעונית ומתוקה שיוגרלו בין המשתתפים בהגרלה. 

מי ששואל את עצמו איך משתתפים בהגרלה, אז ככה:

1. נרשמים לקבלת עידכונים פה בבלוג (מצד ימין למעלה יש מלבן קטן – רשמו את המייל שלכם ואל תשכחו לאשר בלחיצה על הקישור שיישלח אליכם – ללא האישור הרישום אינו תקף).

2. עושים לייק לדף האוהדים של מיתוש - כאן !!

3. עושים שיתוף או מפרסמים את הבלוג קנדי הזה בכל מקום שנראה לכם (פייסבוק, פורומים, קומונות, ג'מבורי, במכולת השכונתית – הכל הולך).

4. כותבים כאן תגובה עם קישור לפרסום – כדי שאדע שאתם בעניין.

פרסמתם בכמה מקומות? תוסיפו כל קישור בתגובה חדשה ותגדילו את הסיכוי שלכם לזכות.

ההשתתפות עד מוצ"ש ה- 12/05/12 בחצות.

ביום ראשון, 13/05/12, אפרסם בפייסבוק של מיתוש את הזוכים בהגרלה!!!

בהצלחה!

כנסו לבקר באתר של מיתוש!

מחוברים לחיים

מי שהספיק להכיר אותי (או במקרה הזה מי שקורא את הבלוג המרתק שלי) יודע שאני לא יכולה לסבול סרטים זרים. במיוחד בצרפתית. ישר עולה לי לראש לואי דה פינס המכוער עם הסרטים הלא מצחיקים שלו, שנאלצתי לראות אותם, שבת אחרי שבת, אחרי שבת, פעם מזמן בימים בהם היה רק הערוץ הראשון.

אז זה ברור שכשחברה הציעה לי ללכת לסרט "מחוברים לחיים" קודם כל אמרתי לא! כי מעבר לזה שהסרט צרפתי, זה סרט על נכה, בכיסא גלגלים עם פיליפינית צמודה בצורת שחום עור אימתני. מה כבר יכול להיות מעניין בזה?

גם אח"כ אמרתי לא! כי זה ארוך בטירוף! איך אני יכולה לשמוע צרפתית במשך כמעט שעתיים?

המשכתי עם לא! כי בפוסטרים אין אף אחד חתיך, אין סיפור אהבה ... איזה תוכן כבר יהיה לזה ???

לא יודעת איך זה קרה (אולי בגלל שהבטיחו לי שאם הסרט לא יהיה טוב, אני לא אשלם ?!?!?(, מצאתי את עצמי אתמול ב- 21:30, באולם קולנוע מול סרט צרפתי, ארוך, עם מיגרנה קלה, על נכה והפילפין שחום העור שלו, בלי סיפור אהבה ובלי חתיכים (למרות שבעניין החתיכים יהיה מי שיחשוב אחרת ...) ונהניתי !!!!!!!!!! מאוד!!!!!

בקיצור, סרט מקסים, מרגש, משוגע, מצחיק וסוחף, עם שחקנים מצויינים. לקראת הסוף הצטערתי שהוא עומד להיגמר, הייתי יכולה להמשיך ולראות עוד!

עכשיו אני כאן לשכנע גם אתכם, מנסה להבין האם אני מול פרק ג' של חיי – מבקרת סרטים ?!?!?

לכו בהמוניכם.

יומולדת למדינה

לפני שבוע עומר הגיעה מהגן וסיפרה בהתלהבות שיש יומולדת למדינה, סיפרתי לה שבאים אלינו המון חברים ונחגוג יחד. כשעומר הציעה שנעשה למדינה יומולדת הלו קיטי, הבנתי שהשנה אנחנו עושים למדינה מסיבת יומולדת!!

הצלחתי לשכנע אותה להכין יומולדת בכחול ולבן שתתאים לצבעי דגל ישראל, קיבלתי את הסכמתה והתחלנו לתכנן את היומולדת.

מסיבת היומולדת התחילה ברגל ימין כששמעתי שהזמר מס' 1 שלי, דני רובס, הגיע לבית דגן!!!

את השירים של דניל'ה אני משריינת (למי שלא יודע שריין זה מישהו ששר אבל לא ממש יודע לעשות את זה...) מאז גיל 14 (שזה ממש מזמן ...), כך שזו היתה חגיגה אמיתית!

על הבוקר התעוררנו מלאי אנרגיות, קישטנו את הבית, ערכנו את שולחן המתוקים, הכנו ים של בשרים, סלטים, נשנושים ועוד קינוחים, קיבצנו את החברים הכי הכי ופתחנו בחגיגות ה- 64!!!

החגיגות נמשכו לאורך כל היום, אכלנו, צחקנו, אכלנו, נשנשנו, אכלנו, קשקשנו, אכלנו, קינחנו, אכלנו, תכננו נופש בחו"ל, אכלנו והתפוצצנו!!!!

מי שלא חגג איתנו מוזמן להציץ מה הוא הפסיד ...

כך נראה שולחן היומולדת של המדינה –

היתה שם עוגת יומולדת

עוגיות דגל ישראל מקושטות ברויאל אייסינג

קייקפופס מצופים רויאל לבן עם מגן דוד תכלת מרויאל

קייקפופס מצופים שוקולד וסוכריות מזרה לבנות עם מגן דוד מרויאל

עוגיות ילדים עם דגל ישראל לתלייה על כוס (לטבול בתה/קפה)

מרנגים של דגל ישראל

נשיקות מיני בכחול ולבן ומרנגים בצורת מגן דוד

מסטיקים עגולים לבנים עם הדפס של דגל ישראל

וקצת ממתקים (סוכריות סודה בצורת גולגולות, ברווזונים ופרחים, מסטיקים עגולים כחולים, מרשמלו, סוכריות גומי, סוכריות עדשים) הכל בכחול ולבן.

זו היתה יומולדת נפלאה, נהנינו מכל רגע !!

מזל טוב לכולנו ומי יתן שנזכה לעוד המון שנים של מסיבות עצמאות !!!

תמונות ממסיבת יום ההולדת אפשר לראות כאן.

בקרו באתר של מיתוש.

מה היה קורה אילו ...

אני חובבת רומנים רומנטיים, קוראת את ה"זבל" הזה בהנאה רבה. הייתי יכולה לכתוב עכשיו רומן רומנטי מהסרטים, לו רק הסוף היה אחר ...

היא היתה תלמידת כיתה י', קטנטונת, עם שתי צמות בלונדיניות. הוא היה חייל, גבוה, שחום.

היא יצאה עם הכיתה לשבוע גדנ"ע בקיבוץ מגל. הוא עצר עם היחידה למנוחה בקיבוץ.

כשעברה עם החברות הוא ישב ליד השביל על אבן ושרטט עם מקל בחול, המבטים הצטלבו וחיוכים הוחלפו.

כשכל הבנות עמדו ולטשו מבטים, היא הצהירה בקול "החייל הזה שם, הוא יהיה בעלי!!"

לפני שהלך, הוא ניגש לאחת הבנות וביקש את הפרטים של "הקטנטונת עם הצמות".

אז התחיל סיפור של אהבה …

זה לא היה פשוט. היא גרה בחולון והוא בנתניה – בימים בהם כדי לעבור 40 ק"מ נסעו 40 שעות, היא תלמידה והוא חייל - שניהם מבתים מסורתיים וכל מילה נוספת מיותרת, היא אשכנזייה והוא מזרחי  - רחמנא לצלן.

בלי אייפונים, בלי אינטרנט, בלי רכבים. עם מכתבים ואוטובוסים!

אחרי 4 שנים, ביום הולדתו ה- 23, הם התחתנו, קנו בית קטן עם משכנתא גדולה והחיים התחילו ...

ואז פרצה מלחמת יום כיפור...

בערב שמחת תורה, יום רביעי 17/10/73 בשעות הצהרים, בשנייה אחת, הכל נגמר!! התקווה, האהבה, החיים!!

כמעט בן 24

כמעט שנה לנישואים

כמעט אבא ...

אחרי חודשיים אני נולדתי.

עברו 38 וקצת שנים, יום הזיכרון ה- 38 ואין לי אפילו זיכרון אחד.

38 שנים של סיפורים

38 שנים של זיכרונות של אחרים

38 ימי זיכרון

ועדיין מידי פעם, במיוחד ביום הזה, צצות ועולות בי המחשבות "מה היה קורה אילו ..."

סיפור חייו - שמעון רוקח באתר ההנצחה יזכור