יום שני, 24 ביוני 2013

יום הורה מורה

אף פעם לא חלמתי להיות מורה והאמת היא שמנקודת מבט של תלמידה זה נראה לי נורא משעמם, חשבתי שאני אהיה איזו מדענית ואפוצץ מעבדות כימיה, או רופאה במכון הפתולוגי, או חוקרת מוח או משהו כזה, אבל איכשהו מצאתי את עצמי שוב ושוב מתעסקת בסוג של הוראה.

אבל הוראה מסוג אחר!!
אין מצב שאני נכנסת לכיתה מלאה זאטוטים או כיתה של מתבגרים בשביל ללמד, ואין שום דבר בעולם שיצליח לשכנע אותי לעשות את זה.
את ה"הוראה" שלי התחלתי בתיכון ואח"כ כסטודנטית בשיעורים פרטיים אחד על אחד לילדים שהיה חשוב להם להצליח, גם בצבא מצאתי את עצמי מדריכה ללימודי מתמטיקה ופיזיקה בבית הספר לטיסה של חיל האויר, מדובר בפרחי טיס שהיו מקבלים אותי בהקשב ומתנהגים למופת שחלילה לא יעיפו אותם מהקורס, והיום אני מלמדת קורסים וסדנאות של עוגות ועוגיות מעוצבות.

ולמה אני חופרת??? כי הגיע יום "הורה מורה" בבית הספר של עמית ועומר!!
בשנה הראשונה של עמית בבית הספר כשחיפשו הורים מתנדבים ליום "הורה מורה" - יום כזה שבו ההורים מחליפים את המורים ומספרים לילדים על המקצוע שלהם - התנדבתי בלי לחשוב יותר מידי ומצאתי את עצמי בוקר שלם מטיילת בין הכיתות מספרת להם על בצק סוכר ונותנת להם להתנסות, מאז כבר הייתי עוד פעמיים אצל עמית ובכיתות נוספות, והשנה הגיעה תורה של עומר.

הפעם יום הורה מורה נפל על שבוע הספר והפעלה מתוקה מהספרים נראתה לי רעיון מצויין.
צללנו לספריית הספרים שלנו ומצאנו ספר חמוד ומשעשע "הדב ממשיך לנחור".


בהשראת הספר חשבתי לפסל עם הילדים דובון חמוד מבצק סוכר, אבל אז קפצו מול עיני עוגיות הנסיכות שהכנתי עם הבנות והחלטתי למחזר את הרעיון.

אפיתי עוגיות בצורת אליפסה על שיפוד, הכנתי בצקים לכל הילדים – עומר בחרה סגול לבנות וירוק לבנים, הוספתי קצת סוכריות לבבות לקישוט הדובון (כמובן שורוד לבנות ואדום לבנים) וקצת בצק שחור לעיניים והאף ושמתי פעמיי לבית הספר.


סיפרתי לילדים את הסיפור והתחלנו לפסל את הדובונים.
כדררנו כדור, שטחנו אותו והדבקנו על עוגיית האליפסה – ליצירת הבטן של הדובון
גלגלנו ארבעה נחשים והדבקנו לדובון שתי ידיים ושתי רגליים


כדררנו כדור ליצירת הראש, השחלנו אותו על קצה השיפוד והדבקנו סוכריית לב במרכז הבטן של הדובון


הוספנו שתי אוזניים, שתי עיניים ואף


והנה דוגמנית הבית עם הדובון שלה


בסוף השיעור ארזנו את כל הדובונים בצלופן וקשרנו בסרט



עומר חזרה הביתה ומסתבר שהיא הזמינה חצי כיתה לסטודיו של אמא שלה להכין עוגיות
ועמית חזרה עם מסר מהחברים בכיתה שלה שהם מאוד מאוכזבים שלא הגעתי אליהם השנה ...

2 תגובות:

  1. מקסים! כמה ממלא להעביר פעילות בכיתות ובגנים של הילדים שלנו.

    השבמחק
  2. וחסר לאמא שלא תגיע השנה

    השבמחק