יום שבת, 24 במרץ 2012

שבת בבוקר יום יפה


כשהשעון צלצל בשבת בשעה 7:00 בבוקר, מלמלתי לעצמי "של מי היה הרעיון הטיפשי הזה ללכת לקטוף תותים?" ומהצד השני של המיטה נשמע מלמול עייף "שלך!!"
אה, נכון!!
לא יודעת מה בדיוק עבר עלי, ואיך בכלל הגעתי לזה שבתחילת השבוע התחלתי להתעניין בקטיף פרחים ובסופו של דבר הגעתי לקטיף תותים ביום שבת ב- 9:00 בבוקר!!!!
אני, שבשבת ב- 9:00 מסתובבת לצד השני במיטה, ב- 10:00 פוקחת עיניים לניחוחות הקפה ב- 11:00 בודקת מה יש ל- yesmax להציע לי וב- 12:00, אחרי איומים להיפגש בראשון בבוקר ברבנות, מצליחה להוריד לאט לאט את הרגליים לריצפה, אני קמתי ב- 7:00 !!!!

לא הספקתי לפתוח את העיניים ועל המיטה זינקו שתי טרוריסטיות בקריאות צהלולים. לו רק היו מתעוררות ככה בבקרים כשאני עומדת שעה מול המיטות, מתחילה בברכת בוקר טוב, מבקשת להתעורר, מנסה שוב, ממשיכה באיומים ועוברת לצעקות!!

ב- 8:30, כשאחת לבושה "רק נוח" והשנייה "רק יפה", כשהביצים הקשות מנעימות לנו את האוויר במוסטפא בניחוחות שלהן, יצאנו לדרך, כשאחרינו בנסיעה זהירה משהו, משפחת גילר, בהרכב כמעט מלא, עם סיר הג'חנונים.

אחרי פחות מחצי שעה שבמהלכה שמענו לפחות 32 פעמים "מתי מגיעים", "באסה" ו"אוף" הגענו לשדה במשמר השרון!!
במבט מהכביש השדה לא נראה מבטיח במיוחד, אבל החששות נמוגו כשהתקרבנו (קרוב קרוב) לשורות השתילים.
כולם קטפו, מישמשו, טעמו, נישנשו, לוקלוקו, אספו והעמיסו – ואני, עושה את מה שאני הכי אוהבת, הנצחתי את הרגעים!! (וכל מי שמכיר אותי, אפילו קצת, יודע שרק זה יכול היה להוציא אותי מהמיטה בשבת ב- 7:00 בבוקר!!!!)







אחרי שלכולם התחילו מיחושים קלים בבטן מהעמסת תותים, נטשנו את המקום, התקדמנו קצת והשתלטנו על חלקה קטנה בנחל אלכסנדר ואחרי שרוקנו את סיר הג'חנונים, עברנו לרביצה והשתוללות.



אז מה המסקנות:
1. אפשר להתעורר בשבת ב- 7:00, אם כי לא נראה לי שזה יקרה שוב בקרוב!
2. קטיף תותים לא מלכלך!
3. כשרוצים תמונות צבעוניות בשדה תותים, צריך ללבוש צבעוני!!
4. אין כמו ג'חנון בשבת בבוקר!! שאפו לתימנים!!
5. שתי הבנות שלי יחד במוסטפא, לא יותר מחצי שעה!!


עוד תמונות אפשר לראות כאן.

יום שני, 5 במרץ 2012

יומולדת 4 ורבע


בשעה טובה ומוצלחת מצאתי את הזמן וחגגנו לעומר יומולדת 4, 3 חודשים אחרי המועד. זה היה די מביך כשהליצן שאל אותה בת כמה את והיא ענתה 4 וחצי!!

אחרי שבמשך 8 שנים חגגנו לעמית ימי הולדת שכל אחד מהם היה הפקה של ממש, הגיע הזמן לחגוג גם לעומר, שהוזנחה קשות בשלוש השנים הראשונות לחייה ולא זכתה להפקות, אפילו לא מצומצמות (אני מקווה שאף אחד לא ידווח עלי למועצה לשלום הילד).
אז הבטחתי לה שהשנה חוגגים לה יום הולדת במסיבה במתנ"ס ומאז ה- 5 לדצמבר היא שואלת (ובצדק!!) מידי פעם: "מתי היומולדת שלי במתנ"ס??" וכל פעם אני מבטיחה "עוד שבוע", "עוד שבועיים", כשאחזור מהטיסה", "אחרי חנוכה". וזהו. הרגע הגיע. גמרתי לטוס, חנוכה עבר, גם ט"ו בשבט, יום המשפחה וכמעט פורים, הגיע הזמן לחגוג!!

אין לי מושג איך זה קרה, אבל אחרי משא ומתן, לא ארוך במיוחד, עם אבא של עומר (שעדיין לא התאושש ממסיבת יום הולדת 3 שחגגנו לעמית בבית ומאז עמד בתוקף על רגליו האחוריות ולא הסכים לחגוג ימי הולדת בבית) הוא נכנע והסכים לערוך את המסיבה בבית, המחיר היה לא גבוה, בדיעבד הסתבר שהוא היה גבוה מידי - אני צריכה לסדר את הבלגן שאנחנו חיים בו. זה לא היה קל אבל אחרי שבוע של ארגון, סדר וניקיון והעברתם של אינסוף פריטים לביתם החדש בחיריה, ביום ראשון בשעה 16:35 הבית היה מוכן ומזומן למסיבה.  

עומר עודכנה והתחלנו לדסקס על העוגה והעוגיות. הדרישה - הלו קיטי. לפני 3 חודשים זה היה נסיכות וכבר התאבזרתי בכל מה שקשור לנסיכות - ורוד, זהב, כתרים, שמלות.  אבל כמו שאומרים you snooze you  lose, ונאלצתי לשנות את התכנונים לקיטי - ורוד, לבן, פפיונים, פרחים.

ניגשתי למלאכה, אפיתי, לשתי, צבעתי, רידדתי, ערבבתי, פיסלתי, זילפתי - צרפתי את אמא שלי וביחד, אפינו, טיגנו, בישלנו, רידדנו, ערבבנו, המצאנו, פישלנו (אבל יצא פצצה), צרפנו את בעלי ושלושתנו סידרנו, ניקינו וערכנו.
בסופו של דבר 25 דקות לפני שהתחילו לזרום הילדים הכל היה מוכן.


אז מה היה לנו כאן?

עוגה עם פיסול של קיטי


עוגיות מקושטות ברויאל אייסינג של קיטי יושבת על סטנד 3 קומות מהממם שנרכש לאחרונה בגולף


עוגיות מקושטות ברויאל אייסינג של הפרצוף של קיטי


עוגיות מקושטות ברויאל אייסינג בצורת פפיון


עוגיות פרחים מבצק פריך צבוע בורוד ופחזניות ורדרדות עם קרם שמנת מתוקה לבנבן


עוגת גבינה פירורים בגביעי שמפנייה


עוגות קטנות ממולאות בקרם שמנת ומצופות בקרם שמנת עם פרח סוכר ורדרד בתוך מנג'טים קטנים ורודים מנוקדים בלבן (מהמממים שאני כבר מתגעגעת אליהם כי נגמרו לי, שקיבלתי מתנה מהאחד והיחיד דן דיוויס) כולם יושבים להם בהרמוניה בתוך הסטנד הורדרד המהמם שרכשתי במותק ומחכה בדיוק לאירועים כאלה


וקצת ממתקים (מרשמלו, סוכריות סודה פרחים לבנים, סוכריות עדשים ורודות, שוקולד עטוף בנייר ורוד מבריק ונשיקת מרנג קטנטנות (שתיכננתי גם אותם להכין לבד ובסופו של דבר קניתי לבד!!) - הכל מעידה ארץ הממתקים.

וככה נראה השולחן 30 שניות לאחר יריית הפתיחה ...


כמובן שכל אחד מהילדים קיבל הפתעה בדרך הביתה, כוס ממתקים עם עוגייה תואמת - לבנים פו ולבנות נסיכות (אכן מחדל שזו לא קיטי, אבל כמו שכבר ציינתי, כבר התאבזרתי בציוד למסיבת נסיכות!!) 


ואי אפשר בלי כמה תמונות, שצילמה הצלמת המוכשרת/הסו שף שלי – חן גילר, של מלכת היומולדת האחת והיחידה - עומר המהודרת!!!


זהו. נגמר. הבית עומד על תילו. הכל מסודר (מרגיש ריק משהו, ללא אוסף הקופסאות שלי, אוסף השקיות שלי, אוסף הדברים שבטח אני אצטרך מתישהו, אוסף הכלים שלא נגעתי בהם 5 שנים, אוסף קלטות הוידאו למקרה שהוא יחזור לאופנה ואוסף הואזות שגם סבתא שלי לא היתה שמה בהם פרחים). אבא של עומר שרד את האירוע בגבורה ואפילו נהנה.
36 שניות אחרי נשיקת לילה טוב כבר לא היה עם מי לדבר.

מיותר לציין שעומר סיכמה את האירוע ב- "אז מתי היומולדת שלי במתנ"ס???"

עד הפעם הבאה בעוד 9 חודשים אתם מוזמנים לבקר באתר של מיתוש !!!

מסיבות מתוקות נוספות אפשר לראות כאן, כאן, כאן וכאן.



יום חמישי, 1 במרץ 2012

אוזני המן


אני פותחת את הפוסט בתעלומת אוזני המן שהעסיקה אותי מאז שראיתי את האוזן המן הראשונה.
מהיכרותי עם כמה וכמה פרסים (או ליתר דיוק אירנים), אין להם אוזניים משולשות. בדקתי!
אז למה קוראים לעוגית הזו אוזן המן? גם את זה בדקתי.

חז"ל אומרים שהמן חזר לביתו כשאוזניו מקוטפות, כלומר בבושת פנים. והיהודים פרשו זאת כפשוטו, ללא אוזניים. ולמה משולשות? כי נהג לחבוש כובע קצינים משולש (כמו של נפולאון).
אחרים טוענים ששלוש הפינות של העוגייה הם זכר לשלושת ימי הצום של אסתר המלכה.
במקום אחר מסופר שאת בני המן תלו באוזניהם, והן היו כל כך מלוכלכות ושחורות ולכן ממולאות אוזני המן בפרג שחור.

נו מילא.

אבל למה אני בכלל נואמת כאן בהתלהבות על אוזני המן?? אני שונאת פרג. לא סובלת אוזני המן.
אז באמת למה הקדשתי להם פוסט ?
כי יום אחד קרה מהפך ומישהו (או מישהי ?!?!?) הציל אותנו מהעוגית היבשושית הזו ושידרג את המילוי, ועכשיו אפשר למצוא אוזני המן בטעמים שגם אני יכולה לנשנש.

החלטתי ללכת על זה, אם מישהו העז והחליף את המילוי, אני אחליף את הבצק – אעשה את עוגיות השמרים שלי בצורת אוזן המן.

לצורך המשימה הכנתי את בצק השמרים שאותו אני מכינה כבר יותר מ- 20 שנה (סוס מנצח לא מחליפים!!):

1 ק"ג קמח
50 גר' שמרים / שקית שמרית
1 מרגרינה/מחמאה
3/4 כוס סוכר
3 ביצים
1/4 כוס שמן
3/4 כוס מים פושרים

מערבבים את השמרים עם הקמח, מוסיפים את שאר החומרים ולשים עם וו המערבל עד לקבלת בצק רך ונעים, מתפיחים ומתחילים בהכנת האוזניים.

בינתיים מכינים את המליות:



מלית שוקולד:
3 כפות קקאו
3/4 כוס סוכר
50 גר' חמאה/מחמאה
2 כפיות קינמון
2 כפיות ריבה

מערבים את כל החומרים עד לקבלת המלית.

מלית גבינה:
250 גר' גבינה טוב טעם או כנען
50 גר' סוכר
1 חלמון ביצה
10 גר' קורנפלור
תמצית וניל

מערבים את כל החומרים עד לקבלת המלית.
כמובן שאפשר להוסיף צימוקים.

מלית תמרים:
250 גר' מחית תמרים
1/2 כוס מים
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית ציפורן טחונה
קליפה מגורדת מתפוז

מחממים את המים על האש, מוסיפים את התמרים ומערבבים. מוסיפים את התבלינים, מערבבים עד לקבלת מלית סמיכה ומקררים.

ובכל זאת, אוזני המן...

מלית פרג:
100 גר' פרג טחון טרי
100 מ"ל חלב
100 גר' סוכר
10 גר' דבש
10 גר' חמאה
מעט קינמון
50-100 גר' פירורי עוגה או עוגיות לפי הצורך

מרתיחים את החלב והסוכר ומוסיפים את הפרג, ממשיכים לערבב כ- 2-3 דקות ומורידים מהאש. מוסיפים את הדבש, החמאה והקינמון מערבבים ומקררים.
אם התערובת דלילה מוסיפים את פירורי העוגות/עוגיות עד הסמכה.

הבצק מוכן, המליות מוכנות, הילדות במיטה, הבעלול מול מכבי, אפשר להתחיל לרדד ולקרוץ.
לקבלת צורה מושלמת של אוזן המן השתמשתי בחותכנים מהסט להכנת אוזני המן ממותק – אפשר להכין כל טעם בגודל אחר, אני הלכתי על קטנטנים בגודל ביס.



מניחים מעט מלית במרכז


וסוגרים את האוזן



רצוי למרוח מעט חלבון ביצה סביב קצוות העוגייה כדי שהסגירה תהיה חזקה, אסור לשכוח שהעוגייה תופחת מעט ועלולה להיפתח


והאוזניים מוכנות !!!


ונזללות על הבוקר ע"י שלושת המוסקוטריות ...


לא רק אני השתעשעתי עם אוזני המן, גם כל החברות בצוות ה- d.t של מותק ואתם מוזמנים להציץ בלוגים שלהם - עינת, שרית וגלית, גלית שרית, יוד ועירית.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.