יום שני, 28 בספטמבר 2015

קופסת ההפתעות

אצלנו בפולניה לפני כל חג, אירוע מיוחד או יומולדת, מגיע המשפט: "אל תקני לי כלום אני לא צריכה חבל על הכסף"!!!

ואכן, כבר יותר מ- 30 שנה, עוד מימי ביה"ס היסודי, אז הבנתי "שופינג" מהו, אני קונה לאמא שלי מתנות ורוב הפעמים אין מה לחדש או להפתיע.


אבל, הנה התחילה עוד שנה חדשה ואיתה שוב יומולדת לאמא!
אז מה? להתעלם? אי אפשר.
בפולניה, היא אולי לא צריכה מתנה, אבל אני לא אוכל לחיות עם עצמי, גם אם אכפר בשנה הבאה.

מה עושים?
עושים לבד!

בזמן האחרון צצו ועלו בכל מיני קבוצות פייסבוקיות קופסאות הפתעות עם ברכות ותמונות והחלטתי שזה יכול להיות משהו חדש, מפתיע ומרענן לאמא שלי.
זו גם היתה הזדמנות להוציא את כל הדפים המעוצבים, וואשי טייפס, חותמות וגליונות וספרי המדבקות מכל הסוגים שאני קונה בירידים ושומרת עליהם שלא "יתבזבזו" לי.



יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

ספר החיים

היום, יום כיפור תשע"ו 23/9/15, יום ההולדת של סבתא שלי, שהיתה חוגגת היום 95 אם היתה איתנו.

כשהייתי ילדה ביליתי חלק גדול מהזמן אצל סבא וסבתא שלי. ראיתי אותם כמעט על בסיס יומיומי ובחופשות ישנתי אצלם לא מעט. גם כשגדלתי והגעתי לתיכון המשכתי להגיע ולבלות איתם בכל יום אחרי הלימודים. ישבנו יחד לאכול צהרים. בקיץ לגמתי חצי כוס מהבירה של סבא ובחורף סבא היה קוטף תפוזים מהעץ שבגינה ומכין לי מיץ תפוזים סחוט טרי ומסונן כל יום!
גם כשסבתא שלי חלתה באלצהיימר ואושפזה במוסד, ביקרתי אותה כמעט כל יום, סיימתי לעבוד ודהרתי למוסד שנסגר לקבלת אורחים, אבל נתנו לי להיכנס ולשבת איתה רבע שעה.

בימים ההם כשביליתי אצל סבתא, היא סיפרה לי סיפורים. בראש השנה היא סיפרה את סיפורם של שלושת הספרים -
בראש השנה נפתחים שלושה ספרים, ספר של צדיקים, ספר של רשעים וספר של מי שבין לבין.
מי שכתוב בספר של הצדיקים נחתם לחיים, מי שכתוב בספר הרשעים נחתם למוות, כל השאר שכתובים בספר השלישי נבחנים בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ולכן אלה ימים של תפילות וביום הכיפורים בלילה עולה היד שלהם לשמים וחותמת באחד הספרים - של הצדיקים או של הרשעים ואז נקבע גורלם.

כמובן שכל שנה בין ראש השנה ליום הכיפורים הייתי ילדה נהדרת ובכל יום כיפור ניסיתי להישאר ערה כדי לראות את היד שלי עולה לשמים ובאיזה ספר היא חותמת, אבל פספסתי שנה אחרי שנה.
היום, שנים אחרי שנפרדתי מסבתא שלי עדיין הסיפור מלווה אותי כל שנה בימים האלה שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

השנה בדיוק בימים האלה שבין ראש השנה ליום הכיפורים יצא לי להכין שולחן לבר מצווה שכולו תפילות - תפילין, טלית, כיפה, סידור.


כשפיסלתי את התפילין, הטליתות, הכיפות והספרים הקטנים על המאפינס ועל העוגיות, המחשבות נדדו לפעם, לפני 35 שנים שהייתי יושבת עם סבתא ביום כיפור ומקשיבה לסיפור על ספר החיים.


יום חמישי, 10 בספטמבר 2015

זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים

אצלנו בפולניה עושים תמיד "עוד קצת" ליתר בטחון.
אז מה הבעיה?
פרופורציה!!

אין לנו בפולניה את ההבנה הבסיסית בענייני כמויות, תמיד כשמכינים זה נראה כאילו אין מספיק ואולי כדאי לעשות עוד משהו קטן ובסוף נשארים עם הררי שאריות.

מה זה אומר??
לפני כמה חגים, אמא שלי הזמינה חייל בודד לחגוג איתנו את ערב החג, היא הכינה אוכל שהיה מספיק להאכיל את כל הגדוד שלו על משפחותיהם.
אם חברה של הבנות מצטרפת אלינו לארוחת צהרים אני אכניס עוד תרנגולת לתנור ואעמיד עוד סיר קטן עם משהו, רק שלא תצא מכאן רעבה חס וכרפס!!
גם תינוק שיצא מרחם אימו לפני שבוע נכנס למספור המשתתפים באירוע ונשים לו על המנגל שני שיפודים, 3 קבאבים ונתח עסיסי של אנטריקוט שבסופו של דבר גם אמא ואבא שלו לא מצליחים לחסל את זה ביחד!

המוטו שלנו בפולניה - תמיד עדיף שישאר ושלא יהיה למישהו חסר!
אפילו אם נצטרך לאכול את השאריות במשך שבוע בוקר צהרים וערב!!

מוטו כזה לחיים מן הסתם בא לידי ביטוי גם בעבודה ותמיד אני מכינה עוד עוגייה או 2 או 30 כדי שאם אחת תישבר ואחת לא תצליח ופתאום מישהו גם ירצה - שיהיה!

לכבוד החג הממשמש ובא הכנתי עוגיות דבורים ואחרי שהכל נמסר נשארה לי כוורת עמוסה שאריות של דבורים.



יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

התפוח לא נופל רחוק מהעץ

ככה פתאום היא בת שנתיים וחצי!

ככה פתאום אני כבר לא יכולה לשבת לבד בסטודיו ולעבוד בשקט, כי מישהי מטפסת לה במעלה המדרגות, מתייצבת ומכריזה "רוצה בצק!!"
ואחרי הבצק מגיעה הדרישה למערוך הקטן לא הגדול ולקופסא הסגולה שיש בה כל מיני כלים ולצלוחית הקטנה עם המרגרינה והיא מתיישבת על הכיסא לידי ומתחילה לעבוד...

ככה פתאום אני כבר לא יכולה להשתעשע רק עם עמית ועומר בהכנת יצירות מתוקות בסטודיו, צריך לקחת גם אותה בחשבון, כי היא מגיעה ומכריזה "גם אופיר!!"

לקראת ראש השנה החלטנו לפנק את החברים שלנו, שהכי בעולם אוהבים את העוגיות המקושטות, ולהכין להם עוגיות מקושטות באווירת החג.

בשיטוטיי במקסטוק נתקלתי בצנצנת קטנה ומתוקה שנראתה כמו תפוח. הצטיידתי בצנצנת, שהחלפתי לה את המכסה למשהו עדין יותר, והצעתי לעומר שנכין יחד מארז מתוק לחברים.


יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

שנה מתוקה כדבש

קרינקה באה לביקור !!

אחרי שהתרגלנו לבלות 24/7 יחד בלונדון היו געגועים והבנות עשו מסיבות פיג'מה בחופש אחת אצל השנייה והפעם קרינקה הגיעה להעביר איתנו את הכמעט יום אחרון של החופש הגדול.

קרינקה התעוררה במצב רוח מלא אנרגיה ואחרי שהספיקה לשחק על המחשב, לעשות תסרוקות לבנות הבית, לעשות עם עמית מה שהן עשו, לראות טלביזיה, לשמוע מוסיקה ולעזור לי להכין ארוחת צהרים, חשקה נפשה בפעילות מתוקה והיא הציעה שנעלה לסטודיו להכין משהו לנשנוש.

שאני אסרב לשעשועי בנות בסטודיו ???

בהשראת ראש השנה שאוטוטו כאן, שלפתי את אחד "הרעיונות שמחכים לביצוע" והפעם עוגיית דבורה מתוקה.

אפיתי עוגיות בצורת לב והשחלתי אותן על שיפוד