יום שישי, 3 ביולי 2015

לונדון מחכה לי

פעם מזמן, בימי רווקותי העליזים הייתי פוקדת את לונדון לפחות פעם בשנה.
טסה, נושמת, סופגת, חווה, רואה, מטיילת, מבזבזת, אוכלת, בוהה וחוזרת עם אנרגיות מחודשות עד לפעם הבאה.

ואז, בליינד דייט אחד שינה את חיי...

כמובן שהיעד הראשון שלנו בחו"ל ביחד היה לונדון. אבל בסופ"ש אחד קצר הוא מיצה את העניין.

כשהתקרב יום הולדתי ה- 40 (עברו כבר 12.5 שנים מאז פסעו רגלי על אדמת לונדון), על מנת למנוע את משבר גיל הארבעים הממשמש ובא, רמזתי, הצעתי, ביקשתי, דרשתי, התחננתי ונותרתי בציפייה.
לבד.
בחושך.
בלי סוודר ...

לפני חודשיים חברה זרקה רעיון שניסע, היא עם הבת שלה ואני עם עמית, לאיזה סופ"ש קצרצר באיזו עיר קטנה וחביבה באירופה בדיל שווה של הדקה ה- 90, משהו קליל, מהיר וללא צורך בלקיחת משכנתא שנייה על הבית.
ברור שהתלהבתי.
ברור שזה שלא מחבב את לונדון פחות התלהב.

אבל אז חיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. ולא יצא.
בינתיים התחלתי לפנטז על סופ"ש עם עמית בלונדון ...

אני אחסוך עכשיו 3-4 פיסקאות ואסכם בזה שבסופו של דבר ההוא שלא מחבב את לונדון שידך, ארגן, הזמין, אישר, נשאר בייביסיטר על שתי בנות, ואני מצאתי את עצמי ביום רביעי 24/6/15 בשעה 7:00 בבוקר בשדה התעופה עם עמית, ענתקה  וקרין בבידוק בטחוני בדרך למטוס ללונדון ...