יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

עוגת קוקוס ריחנית מעולם הפיות


תחשבו על זה שאתם קוראים ספר על עולם קסום של פיות ... פיון קטן יוצא מהמטבח עם עוגת קוקוס ריחנית, כל ילדי הפיות מתלקקים מהמעדן ... מיד עולה באפכם ריחה של עוגת הקוקוס הזו ואתם מתים להכין אותה, אבל לא יודעים איך.
אז זהו, שבמקרה הזה אפשר להכין בדיוק את עוגת הקוקוס הזו !!!

איך? ככה -
תולעת הספרים הקטנה שלי, מכורה לספרים של הסופרת אשכר ארבליך בריפמן. היא בלעה בשקיקה את כל ספרי המכשפים, המכשפות מתחילות, הדרקונים והפיות, וכשסיימה את כל סדרת הספרים לגילה, עברה הלאה לסדרת ספרי ווינטר בלו ילדת הפיות.

יום אחד בעודי מרחפת בין המדפים בחנות הספרים גיליתי ספר מתכוני פיות קסום וכשהתחלתי לדפדף קלטתי את הרעיון הגאוני שלו -
כל המתכונים של העוגות, העוגיות והממתקים שאוכלים בעולם הקסום של ווינטר בלו מקובצים בספר מתכוני הפיות !!!

ברור שמיד הספר הצטרף למדף הספרים שלנו.
כל הריחות שעלו מספרי ווינטר בלו קיבלו חיים – עוגיות הריבה שמגי קיבלה מהעכברה מהפטרייה, עוגיות הטחינה שווינטר נישנשה בהנאה מרובה, לביבות הגבינה ודבש שריחן המתקתק העיר את ווינטר מהשינה ועוד מתכונים מתוקים וריחניים.

הניסיון הראשון של עמית היא עוגת הקוקוס הריחנית של אנריק.

מתחילים בהקצפת חמאה עם סוכר


מוסיפים קמח ואבקת אפייה


קוקוס


ביצים


חלב


ולתבנית


בינתיים עמית המשיכה לדפדף כדי לבחור את המתכון הבא


וריחות של עוגת קוקוס ריחנית מלאו את המטבח ואת הנחיריים של עמית !!


יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

בא לי משהו !!!


ככה פתאום בלי שום הודעה מוקדמת בא לי משהו.
לפעמים בא לי משהו שאני יודעת בדיוק מהו.
לפעמים אני רק יודעת שבא לי משהו טעים, או משהו מלוח או סתם משהו שאני אפילו לא יודעת מה.

בא לי גלידת עוגת גבינה עם תות של האגן דאז, בא לי קוסקוס, בא לי ספגטי בולונייז, בא לי עוף עם אורז אדום, בא לי קיש פטריות, ובא לי ובא לי ובא לי .... (כולי תקווה שבדרך לחדר לידה אני אצליח לעבור דרך הדלת ...)
חשק להמבורגר באמצע הלילה עוד לא יצא לי לחוות, אבל יש עוד זמן וימים יגידו ...

לפני שבוע כשהתחשק לי משהו טעים זה נשמע בערך ככה:
אני – בא לי משהו
הוא – מה בא לך? אני אביא לך
אני – לא יודעת, משהו טעים
הוא – מה? טוסט? סנדביץ' עם משהו? מעדן? ללכת לקנות משהו?
אני – לא יודעת מה. משהו
הוא – אז איך אני אדע מה להביא, תעזרי לי
אני – תפתיע אותי
הוא – במה בטוסט ?
אני (כבר בלי עצבים) – מה שבא לך, לך ותפתיע אותי!

אז קיבלתי קערה עם טונה מקופסת שימורים וחתיכות מלפפון חמוץ!!
אין ספק הפתיע אותי!!!

השבוע ממש התחשק לי לחמנייה מתוקה, כזו רכה וטעימה ישר מהתנור, אז הכנתי בצק, ממתכון מוצלח ביותר, שאין לי מושג מי המקור שלו (אם מישהו מזהה כשלו הוא מוזמן לקחת לעצמו את הקרדיט!!)

ק"ג קמח
כפית מלח
שקית שמרית
3/4 כוס סוכר
ביצה
1/2 כוס שמן
כ- 2 כוסות מים פושרים
מערבלים במיקסר עם וו לישה ומניחים בצד שינוח שעה


ואחרי שהבצק נח שעה קלה, קראתי לשתי המכשפות הקטנות שלי שיוצאות מדעתן מרוב חופש ומוציאות גם אותי משלי והן הכינו לחמניות מתוקות מעוצבות – צמות, כדורים, שבלולים ...





הלחמניות נכנסו לתנור וכשהן יצאו רכות חמות וטעימות כל מה שנשאר זה רק למרוח שוקולד ולנשנש !!!


הפעם אין תמונות של הדוגמניות מנשנשות כי הלחמניות נגמרו מהר מידי ולא הספקתי!!!

יום שני, 1 באוקטובר 2012

לא רק שלומית בונה סוכה


הרומן שלי עם סוכות התחיל לפני המון המון שנים, כשהייתי עוד בבי"ס יסודי.
כל שנה לפני סוכות הייתי מצטיידת בניירות קרפ צבעוניים, מתיישבת אצל סבא וסבתא שלי בחצר ומכינה שרשראות צבעוניות, פרחים, פנסים וכל מיני קישוטים. כשהכל היה מוכן יצאתי עם סבתא שלי לטיול ב"שוק" השכונתי והיא היתה קונה את הקישוטים הכי מנצנצים שהייתי בוחרת.
סבא שלי היה בונה סוכה, בהתחלה מקרשים וסדינים ובמשך הזמן השתכלל לסוכת קבע מבורזלת ואני הייתי מבלה שעות בקישוט הסוכה - תולה את כל הקישוטים שהכנתי, אלה שבני דודים שלי היו מצרפים, אלה ששמרנו משנה שעברה ואת המנצנצים החדשים וכמובן מקנחת בתליית ה"שנות טובות" המיוחדות שכולנו שלחנו אחד לשני בראש השנה.
בערב החג היינו מצטופפים כל המשפחה בתוך הסוכה, נושמים בקושי, אוכלים, מבלים ונהנים !

ואחרי נוסטלגיה שכזו, זה היה די ברור שהדבר הראשון שקנינו כשעברנו לבית עם חצר היתה הסוכה!!

כבר בשנה הראשונה שהעמדנו סוכה משלנו, כשעמית היתה בת 4 ועומר שחתה בבטן, ישבנו והכנו קישוטים מניירות צבעוניים, קנינו קישוטים מנצנצים, בנינו סוכה וקישטנו אותה. משנה לשנה הרחבנו את מאגר הקישוטים בעבודות יד ובמנצנצים.

גם השנה הפשלנו שרוולים וכל המשפחה השתתפה בחגיגת בניית הסוכה

הכנו קישוטים צבעוניים (כן, לפעמים אנחנו משתעשעים גם ביצירה לא מתוקה ולא אכילה)




בנינו את הסוכה


קישטנו


וחיכינו שיגיעו האושפיזין הראשונים ...



המשך אין כי לא הצלחנו לקום מהכיסאות כשסיימנו לאכול ...