יום רביעי, 27 במאי 2015

חינה מרוקאית

יום שלישי. שעות אחה"צ המאוחרות. עמית ואני מסיירות בירושלים בטיול בני מצווה שעתיד להסתיים בשעות הלילה המאוחרות.

מתישהו בין סיור במגדל דוד לבין שיטוט בסמטאות הרובע היהודי, עמית נזכרה שמחר מועד ההגשה האחרון לעבודה בגאוגרפיה.
איזו עבודה?
על מרוקו!

23:00, מוסטפא, עמית ואני על כביש 1, שתינו שרות בקולי קולות את מיטב הרפרטואר שלנו, משירי ארץ ישראל ועד שירי חגים, כדי לא להירדם.

בין לבין, דיסקסנו את העבודה בגאוגרפיה, שהסתבר אפשר להגיש בצורת עבודה כתובה, מצגת או בדרך יצירתית אחרת.
כנראה שהאווירה המוזיקלית שהיתה במוסטפא השרתה את המוזה והצעתי לעמית להכין עבודה על החינה המרוקאית, ובבוקר להתלבש לביה"ס בבגד מרוקאי עם מגש עוגיות מקושט כשהיא מציגה את העבודה.
עמית, בין נמנום לשירה, התלהבה מהרעיון!

באחד מי יודע (אלוהנו אלוהנו אלוהנו) ובהתלהבות שיש רעיון מדליק לעבודה נכנסנו לחנייה של הבית.

מיד התיישבנו מול המחשב והתחלנו לחפש חומר על החינה המרוקאית ואחרי כמעט שעה היה סיכום מפורט על החינה המרוקאית, מקורה, מהלך הטקס, התלבושות והתפאורה.

מהמחשב עברנו לחיפוש הביגוד המרוקאי שסבתא לוסי הביאה מהביקור האחרון במרוקו. 
אחרי מדידות פרשנו למיטה.

על הבוקר עשינו השכמה לאבא של עמית שיתרום למאמץ המשפחתי וישים פעמיו לסופר המקומי, ירכוש מגש זהב ועוגיות הכי קרובות למרוקאיות שימצא.

סידרתי את העוגיות, הכי קרובות למרוקאיות שהיו בנמצא, מיני מרוקאיות ושומשומיות, על מגש הזהב


יום ראשון, 24 במאי 2015

לא סופרים כבשים

ככה, בשקט בשקט, לאט לאט, הפרה השתלטה על כל תחום החלב!!!

פרה??? באמת ???
שמנה, מכוערת, בימים מלאי גזענות אלה, לא סגורה על עצמה לאן היא שייכת לשחורים או ללבנים ... ועוד לא הזכרתי את הריח ...

כאילו המונופול בנושא החלב ברשותה, הפרה השתלטה על חג החלב, חג השבועות, ודחקה הצידה את הכבשה החביבה הרחק הרחק אל החורף הקר כאילו כל מה שהיא מסוגלת לעשות זה לייצר צמר.

הפרה מככבת בכל השולחנות המתוקים, בכל הסלוגנים, בכל הפרסומות, באחו, בשדה ובכל המקררים.

והנה חג השבועות הגיע ואף אחד לא סופר את הכבשים !!

אז לכבוד חג החלב, החלטתי לתת את הכבוד הראוי גם לכבשים והכנתי עוגיות כבשים מגוונות.

עוגיית כבשה עם צמר ממיני מרשמלו (מהספר שלי "עוגות שעושות מסיבות")


יום שבת, 9 במאי 2015

שדות, סודות של נוריות

התכנון המקורי היה לצאת לטיול, לצעוד בשטח, להזיע, להירטב, לבלות קצת זמן איכות עם חברים ...

אבל רק חזרנו משבוע של נופש באילת וידוע שאחרי שבוע נופש צריך מנוחה !!!

אז החלטנו שזו תהיה שבת של רביצה בבית מול הטלביזיה במיטה ...

אבל אז הסתבר ששדה הנוריות בקדמה, שאני מפנטזת עליו כבר שבועות, שביקרנו בו לפני שנתיים עם עמית ועומר, עדיין חי ונושם וככל הנראה זה השבוע האחרון ואוטוטו כבר לא יישארו נוריות ואני חייבת גם תמונות של אופיר בצבעוניות המטורפת הזו ...

אז שוב, בספונטנית שלא מאפיינת אותנו ושלמדנו לחבב, החלטנו ביום שישי בערב לכוון שעונים לבוקר, לעשות גיחה לקטיף ולחזור לרביצה במיטה.

וכך היה !!

בשעה 9:00 היינו כולנו על מוסטפא בדרך לקטיף ואחרי 400 תמונות כשהרגשתי מסופקת עזבנו את המקום עייפים אך מרוצים !!!