יום שני, 26 בדצמבר 2011

הרפתקה ברומא - יומן מסע


מי שמכיר אותי שואל את עצמו מה היא עושה ברומא? זה הרי ברור לכולם שאני לא מסוגלת לעזוב את הבנות שלי ליותר מלילה אחד אצל סבתא וגם אז כבר למחרת בבוקר אני מתדפקת על הדלת והן חוזרות הביתה, אז שאני אסע לחו"ל? לסופ"ש? ועוד עם חברה? אין ספק שנשברו כאן כמה שיאים בבת אחת!!!

אבל (ועכשיו אני מסתכנת בלהישמע פולניה זקנה) החיים מובילים אותנו לדברים ולמקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם.
הכל התחיל דווקא בזקנה מרוקאית מאשקלון שהתקשרה ונרשמה לקורס המקיף לעוגות ועוגיות שאני מעבירה בסטודיו, אלא שלמפגש הראשון בקורס במקום הקשישה המרוקאית, הגיעה ג'ולי, צעירה בלפחות 30 שנה ובכלל איטלקיה מאור יהודה (עד עכשיו לא ברור לי איך הגעתי להחלטה שהיא זקנה? למה חשבתי שהיא מרוקאית? ולמה מיקמתי אותה באשקלון???)

אז כבר בשיעור השני של הקורס זכינו לטעום מהפוקצ'ות המדהימות שג'ולי מכינה וקצת אחרי גם את הגלידות הממכרות שלה ויום אחד היא הראתה לי אתר של בחורה בשם מולי שמכינה עוגות משגעות באיטליה. אחרי ההתלהבות ראינו שמולי מעבירה סדנאות באיטליה, בין היתר ברומא, וג'ולי השתעשעה ברעיון לנסוע לאחת הסדנאות שלה ואני זרמתי, כשבעצם זה היה די ברור שאני סתם משתעשעת במחשבות ושאין שום סיכוי שזה יקרה.

אני לא יודעת איך ומתי זה הפך להיות אמיתי, אבל ביום חמישי 8/12/11 בשעה 03:00 לפנות בוקר, אמא שלי הורידה אותנו בכניסה לטרמינל ואחרי 3 שעות הייתי על המטוס לרומא. 

אחרי כמעט 4 שעות בהן הייתי מחוצה לחלון המטוס (מביטה במבטי רחמים על ג'ולי שהופכת אט אט לסרדין מכווץ בשעה שהבחור, החסון משהו שישב לידה התרווח לו בנחת על הכיסא שלו ועל מחצית משלה...) ישנתי לסירוגין וכמעט גמרתי את הסוללה של המצלמה בהתלהבות של ילדה בת 7 שבחיים שלה לא ראתה עננים (הכל כדי לגלות שבדרך חזרה היה הרבה יותר יפה, אבל הייתי מחוצה שוב כמו סרדין אל החלון הקפוא והמצלמה היתה סגורה בתא שמעל) נחתנו ברומא!!!

להפתעתי, לא התרסקנו, לא נחתנו נחיתת חירום ואנשי אל-קעידא לא חטפו אותנו לבנגלדש!


והטיול ברומא יצא לדרך... במשך 3 ימים טיילנו, ראינו, צילמנו, קנינו, אכלנו, טעמנו, הרחנו, נשמנו רומא ...

אחרי שנחתנו הלכנו להתמקם בדירה של ההורים של ג'ולי, דירה קטנטנה ומהממת וממנה יצאנו לקרוע את העיר.


כמובן שהביקורים הראשונים שלנו בעיר היו בשתי חנויות מדהימות שמוכרות ציוד לקונדיטוריות בכלל ולעוסקים בבצק סוכר בפרט.
קודם הסתחררנו בביקורנו ב-  tervi


ואח"כ הזלנו ריר ב- peroni


כמובן שהסיבוב הראשון בכל חנות היה איסוף מכל הבא ליד והעמסתי את סלסלת הקניות שלי בכל טוב, הסיבוב השני שלי היה החזרת 95% מהדברים למקום ועדיין יצאתי משם בנזקים לא קטנים אבל שווים ביותר J

טיילנו בסימטאות המדהימות של רומא


אכלנו את הפיצה הכי טובה בעולם אצל roscioli ואת הגלידה הכי טובה עולם של giolitti


טיילנו בשוק איכרים צבעוני ושוקק


ולא פסחנו על אף חלון ראווה עם עוגות מעוררות תאבון


בשיטוטנו עברנו על פני גשר Ponte Garibaldi  שפשוט אי אפשר להישאר אדישים ליופי שלו ועשיתי לו בוק שלא היה מבייש ילדה בת 12 שמצטלמת לבתמצווש שלה



גם ארוחת ערב טריפוליטאית מסורתית מעולה חיכתה לנו ברומא - ביום שישי בערב הלכנו לקידוש אצל ההורים של ג'ולי (אני לא מאמינה שהייתי צריכה לטוס לרומא כדי לקבל ארוחה טריפוליטאית כשכל הדודות שלי יושבות להן במרחק של 35 דקות ממני ...)
כשסיימנו את ארוחת הערב ואחרי שישבנו לקשקש קצת בעברית,קצת באנגלית, בהרבה איטלקית ובתבלון גרמנית, אמא של ג'ולי נתנה לנו טרמפ בטוזנלדה, הלוא היא פיאט 500 ילידת 1972, שאי אפשר שלא להתאהב בה ממבט ראשון ... (כן, איכשהו שלושתנו נכנסנו ...)


ואז הגיע יום ראשון בבוקר הרגע שבשבילו התכנסנו ובאנו לרומא.
בשעה 10:00 התייצבנו במסעדה חביבה ביותר ומולי ובעלה קיבלו את פנינו בהתלהבות (אנחנו האורחות מישראל - כאילו דא!). השולחנות היו מסודרים עם כל הציוד והחומרים לביצוע המשימה, תלינו מעילים, לבשנו סינרים מתוקים והתחלנו להכין עוגות.
לא היה פשוט לשבת בחדר עם חבורת נשים שכולן מדברות רק איטלקית, ואני יודעת רק 4 מילים – רומא, פסטה, פיצה וגרציה. אז בלית ברירה נאלצתי לצ'פח את ג'ולי במרפקיות בכל פעם שכולם צחקו מאיזו בדיחה ואני התחלתי עם "מה קרה?" "מה היא אמרה?" "מה היה?"...
בצהרים ישבנו לאכול במסעדה, ארוחה בת 3 מנות. אני בטוחה שלולא הקושי הקטן שאני לא אוכלת ירקות וגבינות, הייתי מאוד נהנית מהאוכל. למנה ראשונה הגישו לנו אנטיפסטי עם כדור מוצרלה, אני אכלתי פרוסת לחם. למנה העיקרית הגישו לנו עוף מעולה עם ערימת עשבים לידו (לא חשבתי שאני דומה לעז, אבל מילא), אני אכלתי את העוף עם פרוסת לחם. ולמנה האחרונה הגישו לנו טריקולד ואני מאמינה שהתמונה תדבר בעד עצמה (כן, ככה שיעשעתי את עצמי כשכולן קישקשו סביבי באיטלקית).


אחרי האוכל חזרנו לעבוד במרץ ובשעה 19:30 עמדו עוגות לתפארת.
אחרי חיבוקים, נישוקים, צילומים והחלפת מתנות יצאנו לדרך ללילה האחרון שלנו ברומא. 



והנה יצירת האומנות שלי שלכבודה נולד הפוסט הזה.
יצירה שעברה מסע שלידו ההליכה מתימן לארץ ישראל נראית כמו משחק ילדים ... שעה של נסיעה באוטובוס עם נהג מטורף שלא יודע להאט, אלא רק ללחוץ על הברקס כשצריך לעצור, בנסיעה רוטטת על גבי רחובות האבן ברומא, מנוחה של 5 שעות ונסיעה או יותר נכון טיסה בגובה נמוך לעבר שדה התעופה כשבחוץ משתוללת הרוח, הברקים מאירים את הדרך והרעמים נשמעים כאילו מפגיזים אותנו, נסיעה על העוקם בתוך מקרן השיקופיות של צוות הביטחון, טיסה של 3 שעות בין הרגליים שלי ונסיעה קצרה בבגאז' של מוסטפא, עד שהגיעה בשלום יחסי לשיש במטבח!!!


והחלק הכי חשוב של המסע - שתי הבנות שלי שהישר מביה"ס והגן הגיעו לאסוף אותי משדה התעופה והדמעות ליחלחו את עיני כאילו לא ראיתי אותן שנה!!!


זה היה המסע שהיה ...
תמונות נוספות אפשר לראות כאן.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.













יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

מים ואהבה



לגמרי לא קשור לעוגות גם לא לעוגיות ולא לקישוטים.

אני לא סובלת סרטים זרים, לא מסוגלת לשמוע בסרט צרפתית, גרוזינית, ערבית או כל דבר אחר שהוא לא אנגלית או עברית, בטח שלא מרוקאית!
חוץ מזה אני ממש לא יכולה לסבול את כל הסרטים האיכותיים האלה, שמתבוננים לתוך נפשו המיוסרת של הגיבור, שבעצם לא עושה כלום, שהכל זז לאט, ובסוף הסרט, אם אני מגיעה בכלל לסוף, אני בוהה במסך ושואלת את עצמי  wtf???

ואחרי הקדמה כזו, מן הסתם ברור שבעלי הזמין לנו מהעבודה שלו שני כרטיסים לסרט המרוקאי החדש "מים ואהבה" (la source des femmes).

זה היה יום חמישי האחרון, כשאני הייתי בטירוף של עבודה, וכבר דמיינתי את עצמי יושבת בלילה בדד (בלי סוודר ובלי גרביים) ומכינה עוגות.

המבט העצוב (של כלבלב פקינז) שהיה לו כשאמרתי שנראה לי שאין סיכוי שנגיע לסרט הזה, שכנע אותי ללכת. שלא כהרגלי, הסתכלתי על חצי הכוס המלאה וחשבתי לעצמי שזה נהדר, נלך לסרט, הוא יהנה, אני אשלים שעות שינה וכולנו נצא מרוצים.
אבל כמו שלימדו אותנו כבר החיים (ואת זה אני יכולה לומר ממרום שנותיי – 38 מחר!!) "כל תכנית היא בסיס לשינויים".

הגענו, התיישבנו, הצטיידנו בקופסונת קטנה של פופקורן (כשכולם מסביב נשנשו עוגות וסופגניות כאילו אין מחר ואני רק יכולתי לדמיין את הסופגניה הבודדה שאני מרשה לעצמי לאכול השנה בחנוכה), שמענו הרצאה חביבה ואז התחיל הסרט. ואני שקעתי לתוכו.
סרט מקסים! שנון, מצחיק, צבעוני, מעניין ובהחלט מפתיע. כזה ששווה לספר עליו ולהמליץ בחום.

אז לא ישנתי אבל נהניתי וחזרתי לעבוד עם כוחות מחודשים ובסופו של דבר גם הצלחתי לישון 3 שעות לפני שהתחיל היום הבא ...



יום שבת, 3 בדצמבר 2011

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך


חנוכה זה החג הכי!! זה לא קשור לעובדה שלפני 38 שנים בנר השלישי של חנוכה הגחתי לעולם, זה גם לא קשור לעובדה ש- 34 שנים מאוחר יותר, בנר השני של חנוכה הגיחה עומר, חודש לפני הזמן, ושיבשה לי את כל תכניות החנוכה שהיו לי עם עמית.
זה פשוט חג יפה, מאיר,שמנוני, טעים! כילידת חנוכה קיבלתי עלי את הגזירה שהנקודה הרגישה שלי תהיה שמן! או במילים אחרות מטוגנים! שניצל, צ'יפס, קציצות, פסטלים, קובה, לביבות, סופגניות כל מה שטבול עמוק בשמן זה במקום הראשון! אולי זו הסיבה שרוב הזמן אני גם נראית כמו סופגניה J

אז ברור שאני אקדיש פוסט במיוחד לחנוכה.
ולכן התכנסנו ובאנו עמית, עומר ואני אל המטבח והפעם השתעשענו עם עוגיות ורויאל אייסינג ובנינו חנוכייה לתפארת (כדי שהכל ילך חלק עשיתי ניסיון מקדים)


כמובן שאת העוגיות הכינותי מראש, אחרת הפעילות המשפחתית הזו לא היתה נגמרת...
להכנת החנוכייה הכנתי עוגייה אחת ארוכה וצרה, 20 עוגיות עיגול קטנות ו- 9 עוגיות בצורת נר.


כבר שנים שאני מתכננת לקנות חותכן של נר, וכמובן ששוב נזכרתי ברגע האחרון, אז צריך לאלתר. בביקור האחרון אצל מותק מצאתי חותכן של נר עם ידית, בוצעה רכישה, ועם שני חיתוכים קטנים חולץ הנר מהידית שלו לפניי האפייה


בזמן שהעוגיות התקררו הכנו רויאל אייסינג במגוון צבעים


וכשהכל היה מוכן התחלנו בזילוף  ...
הבנות קישטו את 9 הנרות ו- 11 מתוך 20 העוגיות העגולות



קצת תיקונים עם קיסם...


9 נרות מתאימים למשפחה עם שלושה ילדים, במשפחה עם שתי בנות,הן מקשטות את השמש ביחד


וביחד גם מקשטות את הבסיס של החנוכייה


והעוגיות הלכו לנוח ולהתייבש והבנות לישון !!!


על הבוקר, עוד לפני שהתקלפו מהפיג'מות שתיהן התייצבו מול השולחן והתחלנו בבניית החנוכייה
זילפנו רויאל על העוגיות העגולות שנשארו ריקות והעמדנו במרכזן את עוגיות הנר



כדי שהנר לא יפול, ייבשנו אותו בתמיכה – לצורך כך צריך אוסף של נסיכי צפרדע ששימשו תומכים נהדרים


בזמן שהנרות התייצבו, התחלנו בבניית החנוכייה.
בעזרת רויאל הדבקנו את העוגיות העגולות על הבסיס



ושוב חיכינו קצת כדי שהנרות יתייצבו והדבקנו את הנרות על הקנים של החנוכייה בעזרת מעט רויאל


והחנוכייה מוכנה-



משאריות הבצק הכנתי קצת חנוכיות, סביבונים ונרות והבנות המשיכו לקשט עוגיות עם הרויאל שנשאר


והתוצרת 


שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח וטעים !!!

כנסו לביקור באתר של מיתוש.











יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

היי קיטי קיטי


במלחמה כמו במלחמה צריך לבחור צד, אז במלחמת כלבים נגד חתולים, אני בצד של הכלבים!
יחד עם זאת אני לא אצא כאן בגנות החתולים מאחר ויש כמה אנשים שאני מכירה שיחכו לי אח"כ בסימטה חשוכה. אני מעדיפה להימנע מזה.

אבל יש חתולה אחת שאי אפשר להישאר אדישים אליה, לא יודעת למה ומה יש בה, אבל היא פשוט מתוקה. אולי מה שעושה אותה כל כך מאמי, זו העובדה שהיא מככבת על תיקים, ארנקים, נעליים, חולצות, קופסאות תכשיטים, קוקיות ואפילו על העכבר של המחשב שלי (מקווה שלא הזנחתי אף אחד) והכל בורוד!!

למי שלא הבין עד עכשיו, מדובר בקיטי או בשמה המסחרי "הלו קיטי" (לא שאני מבינה את פשר ה"הלו").

וכמאמי מפורסמת, אין מתוקה ממנה לשמש דוגמנית לניסויים ולטעיות שלי.

את העוגות המצויירות שלי אני אוהבת להכין עם סוכרייה מובלטת ואני צובעת אותן עם אבקת שלגים (הלוא היא אבקת צבע לבן) מהולה באלכוהול. הבעיה עם ציורים כאלה היא שהם קצת דוהים.
להחליף את האלכוהול עם מים לא בא בחשבון מבחינתי, לא מחבבת את המרקם שנוצר ולכן תכננתי לנסות לעבוד עם צבע לבן נוזלי, אבל כמו כל התכנונים של "אני צריכה", אף פעם זה לא יוצא.
כשראיתי את הצבע הלבן של מג'יק קולור אצל מותק, החלטתי שהגיע הזמן לנסות והצטיידתי בבקבוקון לניסיון (לא שהניסיון הזה קרה ברגע שנכנסתי לסטודיו. גם הבקבוקון הזה נכנס לרשימת "אני צריכה" שלי והוא שכב בקופסת הצבעים חודש וחצי עד שלאחרונה קניתי צבעים חדשים ועשיתי סדר, אז נזכרתי בו).

וזה קרה!!
הכנתי עוגה מצויירת של קיטי ותיעדתי את ההתנסות שהתגלתה כמוצלחת במיוחד.


 מתחילים בהכנת ה"סוכרייה" של קיטי בוחרים ציור להעתקה מניחים עליו נייר אפייה ומשדכים אותם כדי שלא תהיינה תזוזות בזמן ההעתקה ומעתיקים את הציור בעיפרון B6.


 מרדדים בצק פיסולי לבן (במהלך הרידוד כדאי למרוח על משטח העבודה מעט מרגרינה, כדי שהבצק לא יידבק למשטח), מניחים את הבצק המרודד על נייר אפייה נקי, מניחים על הבצק את נייר האפייה, שעליו הציור המועתק, כשהצד המצויר פונה כלפי מטה. מניחים יד אחת על נייר האפייה כדי שלא יזוז ממקומו, וביד השנייה מלטפים בעדינות את נייר האפייה הציור יעבור בקלות לבצק


 בעזרת סכין חיתוך חדה ולא משוננת חותכים את הסוכרייה על פי קווי המתאר של הציור והסוכרייה מוכנה לצביעה


שופכים מעט צבע לבן לפלטה מוסיפים מעט צבע מאכל בגוון הרצוי לצביעה (במקרה שלנו הרבה ורוד בזוקה) ומערבבים 


צובעים את הציור בעזרת מכחולים. לאחר צביעת חלקי הציור, עוברים על קווי המתאר בגוון אחד כהה יותר מקטע הציור שהוא תוחם ולקראת סיום מוסיפים את החלקים הצבועים בשחור


עוטפים עוגה בבצק סוכר ורוד בהיר וצובטים את שולי העוגה העליונים בעזרת צובטן חיוך. כשה"סוכרייה" של קיטי יבשה לחלוטין וקשה, מרימים אותה בעדינות בעזרת מרית, מורחים על צידה האחורי מעט דבק CMC או רויאל אייסינג ומניחים בעדינות על העוגה העטופה בבצק סוכר. הסוכרייה תידבק מיד לציפוי


מגלגלים נחש ארוך מבצק סוכר ורוד כהה ומדביקים סביב שולי העוגה התחתונים ולוחצים בעזרת כלי לחיצה צדף על הנחש ומטביעים מרקם צדף


מערבבים בפלטה מעט צבע מאכל לבן עם מעט צבע מאכל ורוד, מכינים באותה הדרך גם צבע ירוק, מציירים בעזרת מכחול פרחים על העוגה.
והעוגה מוכנה!!



כנסו לבקר באתר של מיתוש.





יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

הפסקת פרסומות


בתחילת יוני השנה קיבלתי הזמנה קצת מוזרה לעוגת יומולדת לילד, עוגה בגווני כחול ועליה שחקן כדורגל, גם הוא במדים כחולים, מחזיק כדורגל. מה שהיה מוזר שביקשו 3 עוגות זהות ועוד שני שחקנים זהים בנפרד.
הסתבר שמדובר לצילומי פרסומת לחברת בזק, הרעיון היה שליצן שמופיע במסיבת יומולדת יזלול את עוגת יום ההולדת.

אחרי שהעברתי את העוגות ושחקני החיזוק חיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי וכלום!! עקבתי בציפייה אחרי הפרסומות של בזק בתקווה שגידי יעזוב את המרקע ויוחלף בליצן, אך תקוותיי נותרו ללא מענה, ואחרי 3 חודשים הפסקתי לקוות. מאז עברו 5 חודשים והגעתי למסקנה שהפרסומת נגנזה.

היום בערב בעלי רבץ לו על הספה בסלון שקוע במכבי ת"א המפזזת על המרקע (ומראה סימני התאוששות לשם שינוי) – אצלנו בבית שיש מכבי, אין חברים (או משפחה,או אישה, או ילדים ...) ואני חייבת לגלוש מהסיפור ולהזהיר את בנות ישראל הרווקות: כשהוא אומר לך בתחילת מערכת היחסים שהוא לא חובב ולא רואה ספורט – זה לא כולל את מכבי, כי "מכבי זה לא ספורט, זו אהבה"!!

לפתע פתאום הוא שואל אותי: "את זוכרת את העוגה ההיא שעשית לפרסומת?" עניתי:"כן, למה?"אז הוא ענה בשיא האדישות: "כי נראה לי שעכשיו זה הופיע בפרסומת של בזק".
קיפצתי (טוב, לא צריך להיסחף, יותר נכון התגלגלתי בשארית כוחותיי מהיום הארוך הזה) לסלון, הרצנו קצת אחורה (בהזדמנות זו אני רוצה להודות ל- yesmax שבלעדיהם הייתי צריכה לשבת ולבהות במכבי עד הפסקת הפרסומות הבאה) ואכן ההתרגשות היתה גדולה כשראיתי את הליצן החביב בפרסומת של בזק מנשנש את הראש של שחקן הכדורגל שפיסלתי ואפילו לא מראה סימני מצוקה!!

צילמתי קצת תמונות מהטלביזיה והנה כמה רגעי מסך של העוגה:









העוגה ושחקני החיזוק שלה:





כנסו לבקר באתר של מיתוש.