יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

מים ואהבה



לגמרי לא קשור לעוגות גם לא לעוגיות ולא לקישוטים.

אני לא סובלת סרטים זרים, לא מסוגלת לשמוע בסרט צרפתית, גרוזינית, ערבית או כל דבר אחר שהוא לא אנגלית או עברית, בטח שלא מרוקאית!
חוץ מזה אני ממש לא יכולה לסבול את כל הסרטים האיכותיים האלה, שמתבוננים לתוך נפשו המיוסרת של הגיבור, שבעצם לא עושה כלום, שהכל זז לאט, ובסוף הסרט, אם אני מגיעה בכלל לסוף, אני בוהה במסך ושואלת את עצמי  wtf???

ואחרי הקדמה כזו, מן הסתם ברור שבעלי הזמין לנו מהעבודה שלו שני כרטיסים לסרט המרוקאי החדש "מים ואהבה" (la source des femmes).

זה היה יום חמישי האחרון, כשאני הייתי בטירוף של עבודה, וכבר דמיינתי את עצמי יושבת בלילה בדד (בלי סוודר ובלי גרביים) ומכינה עוגות.

המבט העצוב (של כלבלב פקינז) שהיה לו כשאמרתי שנראה לי שאין סיכוי שנגיע לסרט הזה, שכנע אותי ללכת. שלא כהרגלי, הסתכלתי על חצי הכוס המלאה וחשבתי לעצמי שזה נהדר, נלך לסרט, הוא יהנה, אני אשלים שעות שינה וכולנו נצא מרוצים.
אבל כמו שלימדו אותנו כבר החיים (ואת זה אני יכולה לומר ממרום שנותיי – 38 מחר!!) "כל תכנית היא בסיס לשינויים".

הגענו, התיישבנו, הצטיידנו בקופסונת קטנה של פופקורן (כשכולם מסביב נשנשו עוגות וסופגניות כאילו אין מחר ואני רק יכולתי לדמיין את הסופגניה הבודדה שאני מרשה לעצמי לאכול השנה בחנוכה), שמענו הרצאה חביבה ואז התחיל הסרט. ואני שקעתי לתוכו.
סרט מקסים! שנון, מצחיק, צבעוני, מעניין ובהחלט מפתיע. כזה ששווה לספר עליו ולהמליץ בחום.

אז לא ישנתי אבל נהניתי וחזרתי לעבוד עם כוחות מחודשים ובסופו של דבר גם הצלחתי לישון 3 שעות לפני שהתחיל היום הבא ...



2 comments: