מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה ?

מסתבר שיש משהו בחיה הזו שלובשת כל הזמן פיג'מה ... איזשהו קשר מיסתורי בין זברה לבין בנות מצווה ...

אחרת איך אפשר להסביר את זה שכל עוגת בת מצווה שנייה שמזמינים יש בה אלמנט של זברה ???

כבר הכנתי את העוגות המזובררות בקומה אחת, בשתי קומות ובשלוש קומות... בשילוב ורוד... ובשילוב אדום ... גם תיק איפור שכולו זברה ...

אפילו שולחן מתוק שכולו זברה בסגול וורוד!

והפעם אלישבע, שרצתה גם היא את אותו שולחן מתוק, עם אותם האלמנטים המזובררים בגווני ורוד.

מה עושים????

טיפטיפה שינויים, קצת גיוונים, את הסגול החליף ורוד כהה ואת המפה הלבנה החליפה מפה שחורה

וזה מה שיצא

נשיקות לשנה טובה

מי שקורא את הפוסטים שלי כבר יודע שדחיית סיפוקים זה לא הצד החזק שלי.

זה גם לא צד חלש. זה פשוט צד בלתי נשלט.

אני רוצה ועכשיו!!

אם אתם שואלים אותי, זה משהו גנטי שעובר מדור לדור והוא כרוני!

אז למה להילחם ?????

מה הפעם?

הפעם הכל בגלל דן!

כשהכנו את השולחן המתוק לברית של אורי, המשימה שלו היתה להכין נשיקות על שיפודים. במקום שיפודים הוא אפה את הנשיקות עם קשיות - רעיון גאוני שבו ברגע החלטתי ליישם !

זה דגדג לי באצבעות וסוף סוף הגיעה ההזדמנות, להכין נשיקות מתוקות על קשיות לעמית ועומר שיחלקו בכיתה לכבוד השנה החדשה, שתהיה מתוקה.

אבל אני לא יכולה להכין סתם נשיקות ...

עץ התפוחים

שוב חגים!

שוב הדילמה - מה קונים?
עוד לא התאוששתי מסבב המתנות לפסח, מגיע סבב המתנות לראש השנה, וזה בלי לקחת בחשבון ימי הולדת, ימי נישואים ואירועים מיוחדים.

אז עולה הרעיון שאולי הפעם אני אכין משהו, אבל הרעיון הזה נדחה על הסף תמיד מחשש שאולי מתנה תוצרת עצמית לא תקבל את ההערכה המגיעה לה ועדיף "ללכת על בטוח" - מתנה עם פתק החלפה.

בעודי משוטטת וירטואלית בין החנויות השונות נתקלתי במעמד ירוק בצורת עץ - מעמד מגנטי לתזכורות.

ממש כמו עץ תפוחים...

זהו!! עץ תפוחים!!

מה יכול להיות מושלם יותר לחג מעץ תפוחים?

הנה נפלה בחלקי ההזדמנות להביא מתנה "אמיתית" ולשלב את יכולותיי העיצוביות המתוקות.

ניגשתי למלאכה להכנת עוגיות תפוחים לעץ

רידדתי בצק פריך בין שני לייסטים (כדי שיהיה בגובה אחיד)

בית חרושת ל"שנות טובות"

לפני שנה התחלנו מסורת !!

התכנסנו בסטודיו עם המון דפים צבעוניים, טושים, וואשי טייפ, מדבקות, פייטים, נצנצים, חותמות, טושים, דבק ומספרים והכנו המון "שנות טובות".

שלחנו למשפחה ולחברים ואת כל השאר שלחנו במסגרת פרוייקט בהוסטל לניצולי שואה - את החוויות שלנו אפשר לראות בפוסט "גילגוליה של "שנה טובה"".

ההצלחה היתה מסחררת !

4 שעות של שקט והנאה. טלפונים מתלהבים מהמשפחה והחברים שקיבלו את ה"שנות טובות" והכי חשוב, הרגשה נהדרת שהצלחנו לשמח את ניצולי השואה.

חפי פריד צילמה וערכה את הקולאז' בערב ראש השנה תשע"ד בהוסטל ניצולי השואה בשער מנשה, שם חילקו, בין היתר, את ה"שנות טובות" שלנו.

החמישייה הסודית

יום רביעי בערב, מפגש פיסגה סודי של חמישה קונדיטורים ומעצבי עוגות ...

לא. לא נפגשנו במערה חשוכה בנגב הצפוני, נפגשנו בוואצאפ!

חפי, מעצבת עוגות וחברה קרובה, חוגגת את הולדתו של אורי, באירוע אינטימי של משפחה וחברים וחשקה נפשה בשולחן מתוקים.

רעיונות התחילו להתגלגל, ותכנונים לביצוע, אבל עם עומס של מטלות וארבעה ילדים החליטה לוותר.

אז שאנחנו נאכזב אותה ????

בתום המפגש הסודי התקבלה החלטה - כולנו יחד מכינים שולחן מתוקים למסיבת הולדתו של אורי המתוק!!

לצורך העניין נפתח חמ"ל וירטואלי בוואצאפ.

כחובבת כפייתית של שולחנות מתוקים, נידבתי את עצמי לפיקוד על המבצע, ומהיותי דיקטטורית מטילת אימה, אף אחד לא התנגד.

למחרת אחה"צ שלחתי לכל חברי החמישייה הסודית סקיצה של עוגה מעוצבת מבצק סוכר, מאפינס מעוצבים, עוגיות ושאר דברים טעימים.

המשימות חולקו ויצאנו לדרך...

במשך 5 ימים עסקו חברי החמישייה הסודית בדיסקוסים, קניות, אפיות, עיצובים, זילופים, החלפת תמונות ורשמים, נזיפות, נשנושים וקצת שינויים ...

והעמדנו שולחן מתוקים לתפארת

שנה חלפה שנה באה

ה"חופש" הגדול נגמר, הבוקר התרוקן מילדות, המלחמה נגמרה, יש שלום עולמי וזה הזמן להתחיל להתארגן לראש השנה !!!

יושבת לי בדד בסטודיו, מנסה להתרגל לשקט (חוץ מהקידוחים בבית הצמוד שמשפצים כבר שנתיים כאילו מדובר באחוזה בבברלי הילס), שומעת לסירוגין את נחמה היתושה שמסתובבת כאן, אחרי שהיא שתתה לנו את כל האנרגיה מהרגליים בלילה, וחושבת מה בא לי להכין השנה לכבוד ראש השנה...

אז מה אני עושה השנה? איזה עוגיות ימתיקו לנו את השנה החדשה?

אני לא יכולה לוותר על ה"שנות טובות" של פעם, הן כל כך מתוקות, יפות, נאיביות.

אבל חייבת לשנות.

לחדש.

בכל זאת שנה חדשה.

והנה הגיע רעיון לחידוש. הפעם ה"שנות טובות" מבצבצות מתוך מעטפה.

ים של הפתעות

החופש כבר כמעט נגמר ...

חופש גדול שברובו היינו בעוצר בית ובמבט לאחור מסתבר שלא יצא לנו להיות בים!!!

מי שישמע בטח יחשוב שכל שנה מ-1 ביולי ועד 31 באוגוסט אנחנו בים.

אז זהו, שלא!

האמת היא שאני מתה על הים. אבל רק על הים. על המים. על כל מה שמסביב לא!!!

החום והחול והלכלוכים הקטנים האלה שעל החול והדרך מהאוטו לחוף בחול הרותח והחזרה מהחוף לאוטו, וכל החול הזה שמלכלך הכל, והמושבים נרטבים, והחול משתלט על הכל.

ומגיעים הביתה והחול לא יוצא מהתיקים, ומהכיסים, ומהצעצועים ומבגדי הים ...

ביקור אחד בים ושבועיים אחרי עדיין יש לי גרגירי חול באוזניים, באחוריים ובעוד כל מיני מקומות נסתרים מעין.

כבר אמרתי שאני שונאת את החול ??

אבל חול מפירורי ביסקוויטים זה כבר משהו אחר.

ואם לא ביקרנו בים, אין סיבה שלא נביא את הים אלינו.

אז השתעשעתי לי, הפעם לבד, והכנתי חוף ים מתוק שכולו עוגיות ...