יום שני, 5 במרץ 2012

יומולדת 4 ורבע


בשעה טובה ומוצלחת מצאתי את הזמן וחגגנו לעומר יומולדת 4, 3 חודשים אחרי המועד. זה היה די מביך כשהליצן שאל אותה בת כמה את והיא ענתה 4 וחצי!!

אחרי שבמשך 8 שנים חגגנו לעמית ימי הולדת שכל אחד מהם היה הפקה של ממש, הגיע הזמן לחגוג גם לעומר, שהוזנחה קשות בשלוש השנים הראשונות לחייה ולא זכתה להפקות, אפילו לא מצומצמות (אני מקווה שאף אחד לא ידווח עלי למועצה לשלום הילד).
אז הבטחתי לה שהשנה חוגגים לה יום הולדת במסיבה במתנ"ס ומאז ה- 5 לדצמבר היא שואלת (ובצדק!!) מידי פעם: "מתי היומולדת שלי במתנ"ס??" וכל פעם אני מבטיחה "עוד שבוע", "עוד שבועיים", כשאחזור מהטיסה", "אחרי חנוכה". וזהו. הרגע הגיע. גמרתי לטוס, חנוכה עבר, גם ט"ו בשבט, יום המשפחה וכמעט פורים, הגיע הזמן לחגוג!!

אין לי מושג איך זה קרה, אבל אחרי משא ומתן, לא ארוך במיוחד, עם אבא של עומר (שעדיין לא התאושש ממסיבת יום הולדת 3 שחגגנו לעמית בבית ומאז עמד בתוקף על רגליו האחוריות ולא הסכים לחגוג ימי הולדת בבית) הוא נכנע והסכים לערוך את המסיבה בבית, המחיר היה לא גבוה, בדיעבד הסתבר שהוא היה גבוה מידי - אני צריכה לסדר את הבלגן שאנחנו חיים בו. זה לא היה קל אבל אחרי שבוע של ארגון, סדר וניקיון והעברתם של אינסוף פריטים לביתם החדש בחיריה, ביום ראשון בשעה 16:35 הבית היה מוכן ומזומן למסיבה.  

עומר עודכנה והתחלנו לדסקס על העוגה והעוגיות. הדרישה - הלו קיטי. לפני 3 חודשים זה היה נסיכות וכבר התאבזרתי בכל מה שקשור לנסיכות - ורוד, זהב, כתרים, שמלות.  אבל כמו שאומרים you snooze you  lose, ונאלצתי לשנות את התכנונים לקיטי - ורוד, לבן, פפיונים, פרחים.

ניגשתי למלאכה, אפיתי, לשתי, צבעתי, רידדתי, ערבבתי, פיסלתי, זילפתי - צרפתי את אמא שלי וביחד, אפינו, טיגנו, בישלנו, רידדנו, ערבבנו, המצאנו, פישלנו (אבל יצא פצצה), צרפנו את בעלי ושלושתנו סידרנו, ניקינו וערכנו.
בסופו של דבר 25 דקות לפני שהתחילו לזרום הילדים הכל היה מוכן.


אז מה היה לנו כאן?

עוגה עם פיסול של קיטי


עוגיות מקושטות ברויאל אייסינג של קיטי יושבת על סטנד 3 קומות מהממם שנרכש לאחרונה בגולף


עוגיות מקושטות ברויאל אייסינג של הפרצוף של קיטי


עוגיות מקושטות ברויאל אייסינג בצורת פפיון


עוגיות פרחים מבצק פריך צבוע בורוד ופחזניות ורדרדות עם קרם שמנת מתוקה לבנבן


עוגת גבינה פירורים בגביעי שמפנייה


עוגות קטנות ממולאות בקרם שמנת ומצופות בקרם שמנת עם פרח סוכר ורדרד בתוך מנג'טים קטנים ורודים מנוקדים בלבן (מהמממים שאני כבר מתגעגעת אליהם כי נגמרו לי, שקיבלתי מתנה מהאחד והיחיד דן דיוויס) כולם יושבים להם בהרמוניה בתוך הסטנד הורדרד המהמם שרכשתי במותק ומחכה בדיוק לאירועים כאלה


וקצת ממתקים (מרשמלו, סוכריות סודה פרחים לבנים, סוכריות עדשים ורודות, שוקולד עטוף בנייר ורוד מבריק ונשיקת מרנג קטנטנות (שתיכננתי גם אותם להכין לבד ובסופו של דבר קניתי לבד!!) - הכל מעידה ארץ הממתקים.

וככה נראה השולחן 30 שניות לאחר יריית הפתיחה ...


כמובן שכל אחד מהילדים קיבל הפתעה בדרך הביתה, כוס ממתקים עם עוגייה תואמת - לבנים פו ולבנות נסיכות (אכן מחדל שזו לא קיטי, אבל כמו שכבר ציינתי, כבר התאבזרתי בציוד למסיבת נסיכות!!) 


ואי אפשר בלי כמה תמונות, שצילמה הצלמת המוכשרת/הסו שף שלי – חן גילר, של מלכת היומולדת האחת והיחידה - עומר המהודרת!!!


זהו. נגמר. הבית עומד על תילו. הכל מסודר (מרגיש ריק משהו, ללא אוסף הקופסאות שלי, אוסף השקיות שלי, אוסף הדברים שבטח אני אצטרך מתישהו, אוסף הכלים שלא נגעתי בהם 5 שנים, אוסף קלטות הוידאו למקרה שהוא יחזור לאופנה ואוסף הואזות שגם סבתא שלי לא היתה שמה בהם פרחים). אבא של עומר שרד את האירוע בגבורה ואפילו נהנה.
36 שניות אחרי נשיקת לילה טוב כבר לא היה עם מי לדבר.

מיותר לציין שעומר סיכמה את האירוע ב- "אז מתי היומולדת שלי במתנ"ס???"

עד הפעם הבאה בעוד 9 חודשים אתם מוזמנים לבקר באתר של מיתוש !!!

מסיבות מתוקות נוספות אפשר לראות כאן, כאן, כאן וכאן.



יום חמישי, 1 במרץ 2012

אוזני המן


אני פותחת את הפוסט בתעלומת אוזני המן שהעסיקה אותי מאז שראיתי את האוזן המן הראשונה.
מהיכרותי עם כמה וכמה פרסים (או ליתר דיוק אירנים), אין להם אוזניים משולשות. בדקתי!
אז למה קוראים לעוגית הזו אוזן המן? גם את זה בדקתי.

חז"ל אומרים שהמן חזר לביתו כשאוזניו מקוטפות, כלומר בבושת פנים. והיהודים פרשו זאת כפשוטו, ללא אוזניים. ולמה משולשות? כי נהג לחבוש כובע קצינים משולש (כמו של נפולאון).
אחרים טוענים ששלוש הפינות של העוגייה הם זכר לשלושת ימי הצום של אסתר המלכה.
במקום אחר מסופר שאת בני המן תלו באוזניהם, והן היו כל כך מלוכלכות ושחורות ולכן ממולאות אוזני המן בפרג שחור.

נו מילא.

אבל למה אני בכלל נואמת כאן בהתלהבות על אוזני המן?? אני שונאת פרג. לא סובלת אוזני המן.
אז באמת למה הקדשתי להם פוסט ?
כי יום אחד קרה מהפך ומישהו (או מישהי ?!?!?) הציל אותנו מהעוגית היבשושית הזו ושידרג את המילוי, ועכשיו אפשר למצוא אוזני המן בטעמים שגם אני יכולה לנשנש.

החלטתי ללכת על זה, אם מישהו העז והחליף את המילוי, אני אחליף את הבצק – אעשה את עוגיות השמרים שלי בצורת אוזן המן.

לצורך המשימה הכנתי את בצק השמרים שאותו אני מכינה כבר יותר מ- 20 שנה (סוס מנצח לא מחליפים!!):

1 ק"ג קמח
50 גר' שמרים / שקית שמרית
1 מרגרינה/מחמאה
3/4 כוס סוכר
3 ביצים
1/4 כוס שמן
3/4 כוס מים פושרים

מערבבים את השמרים עם הקמח, מוסיפים את שאר החומרים ולשים עם וו המערבל עד לקבלת בצק רך ונעים, מתפיחים ומתחילים בהכנת האוזניים.

בינתיים מכינים את המליות:



מלית שוקולד:
3 כפות קקאו
3/4 כוס סוכר
50 גר' חמאה/מחמאה
2 כפיות קינמון
2 כפיות ריבה

מערבים את כל החומרים עד לקבלת המלית.

מלית גבינה:
250 גר' גבינה טוב טעם או כנען
50 גר' סוכר
1 חלמון ביצה
10 גר' קורנפלור
תמצית וניל

מערבים את כל החומרים עד לקבלת המלית.
כמובן שאפשר להוסיף צימוקים.

מלית תמרים:
250 גר' מחית תמרים
1/2 כוס מים
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית ציפורן טחונה
קליפה מגורדת מתפוז

מחממים את המים על האש, מוסיפים את התמרים ומערבבים. מוסיפים את התבלינים, מערבבים עד לקבלת מלית סמיכה ומקררים.

ובכל זאת, אוזני המן...

מלית פרג:
100 גר' פרג טחון טרי
100 מ"ל חלב
100 גר' סוכר
10 גר' דבש
10 גר' חמאה
מעט קינמון
50-100 גר' פירורי עוגה או עוגיות לפי הצורך

מרתיחים את החלב והסוכר ומוסיפים את הפרג, ממשיכים לערבב כ- 2-3 דקות ומורידים מהאש. מוסיפים את הדבש, החמאה והקינמון מערבבים ומקררים.
אם התערובת דלילה מוסיפים את פירורי העוגות/עוגיות עד הסמכה.

הבצק מוכן, המליות מוכנות, הילדות במיטה, הבעלול מול מכבי, אפשר להתחיל לרדד ולקרוץ.
לקבלת צורה מושלמת של אוזן המן השתמשתי בחותכנים מהסט להכנת אוזני המן ממותק – אפשר להכין כל טעם בגודל אחר, אני הלכתי על קטנטנים בגודל ביס.



מניחים מעט מלית במרכז


וסוגרים את האוזן



רצוי למרוח מעט חלבון ביצה סביב קצוות העוגייה כדי שהסגירה תהיה חזקה, אסור לשכוח שהעוגייה תופחת מעט ועלולה להיפתח


והאוזניים מוכנות !!!


ונזללות על הבוקר ע"י שלושת המוסקוטריות ...


לא רק אני השתעשעתי עם אוזני המן, גם כל החברות בצוות ה- d.t של מותק ואתם מוזמנים להציץ בלוגים שלהם - עינת, שרית וגלית, גלית שרית, יוד ועירית.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.

יום שבת, 18 בפברואר 2012

ליצן קטן שלי


חג פורים מתקרב אלינו (השנה במהרה!!) ולכבודו הוצאתי מהבוידעם הדרכה קלילה לליצן מתוק וצבעוני.
הכנתי עוגת שוקולד טעימה ועסיסית, עטפתי בבצק סוכר לבן ואפשר להתחיל בפיסול הליצן ...

מתחילים מהנעליים – מכדררים שני כדורים מבצק פיסולי אדום. מגלגלים כל כדור לצורת טיפה ומועכים מעט באזור הצר של הטיפה.


את הנעליים מדביקים במרכז העוגה (הדבקה בעזרת מים או דבק cmc).


ליצירת המכנסיים – מגלגלים נחש מבצק פיסולי סגול (עבה בקצהו האחד וצר בקצהו השני), בעזרת סכין יוצרים חתך מתחתיתו העבה של הנחש ועד לכ- 3/4 מגובהו.
את המכנסיים מדביקים על הנעליים.


ליצירת החולצה – מכדררים כדור מבצק פיסולי כתום ומגלגלים אותו לצורת ביצה, מועכים מעט את הביצה (כדי שהליצן לא יהיה דובון) ומדביקים את החולצה על המכנסיים.


נועצים שיפוד לאורך הגוף של הליצן עד לתחתית העוגה, מקצרים את השיפוד ומשאירים כס"מ וחצי בולט לחיבור הראש.
מגלגלים נחש מבצק פיסולי כחול, משטחים אותו ומדביקים סביב החיבור שבין החולצה למכנסיים.


ליצירת שרוולים – מגלגלים שני נחשים מבצק פיסולי ירוק, את קצה הנחש מועכים מעט ליצירת מקום חיבור בין החולצה לבין השרוול ומדביקים את השרוולים לחולצה.


קורצים בעזרת חותכן פרח 3 פרחים מבצק פיסולי ורוד.
את הפרחים הורודים מדביקים בקצה השרוולים ומעל החולצה (כצווארון).


מגלגלים שני נחשים דקים מבצק פיסולי סגול, משטחים אותם לשתי רצועות ארוכות ומדביקים כשלייקס לליצן. מדביקים שני עיגולים קטנים מבצק פיסולי אדום ככפתורים.


ליצירת כפות הידיים – יוצרים מבצק פיסולי בצבע גוף צורת טיפה ומשטחים אותה בצידה הרחב. בעזרת סכין חדה חותכים משולש קטן להפרדת האגודל מהאצבעות ומסמנים בסכין את האצבעות. חותכים את כף היד באורך הרצוי ומדביקים אותה לקצה השרוול.
ליצירת הראש – מכדררים כדור מבצק פיסולי בצבע גוף. משחילים את הכדור על השיפוד ומדביקים.


ליצירת פני הליצן – מכדררים שני כדורים קטנים מבצק פיסולי לבן, משטחים אותם ומסמנים עליהם סימן + בעזרת טוש מאכל שחור (או עם בצק בצבע פיסולי שחור).מדביקים כעיניים לליצן.
מגלגלים נחש מבצק פיסולי לבן ונחש דק יותר מבצק פיסולי אדום, משטחים אותם לצורת פה, מדביקים את האדום על הלבן ומדביקים כפה לליצן.
מכדררים כדור מבצק פיסולי אדום ומדביקים כאף לליצן.


ליצירת שיערות הליצן –מדביקים סביב ראש הליצן טיפות קטנות מבצק פיסולי כחול עד לכיסוי מלא.


ליצירת הכובע – קורצים פרח בעזרת חותכן מבצק פיסולי ורוד. מכדררים כדור מבצק פיסולי ורוד, משטחים מעט לצורת כיפה ומדביקים על הפרח. מגלגלים נחש מבצק פיסולי ירוק, משטחים ומדביקים סביב החיבור בין הפרח לכיפה.


מדביקים את הכובע על ראש הליצן. קורצים פרח קטן בעזרת חותכן מבצק פיסולי אדום ומדביקים בצד הכובע.


מכדררים כדורים קטנטנים מבצק פיסולי צהוב, משטחים אותם ומדביקים על מכנסי הליצן.


מגלגלים נחש מבצק פיסולי צהוב ומדביקים סביב העוגה בחיבור שבין העוגה והמשטח. בעזרת כלי כדורי מעטרים את הנחש סביב העוגה.



מרדדים בצק פיסולי בצבעים שונים, קורצים כוכבים בעזרת חותכן כוכב.


מדביקים את הכוכבים הצבעוניים על העוגה סביב הליצן.


חג פורים שמח!!!!

בקרו באתר של מיתוש.

יום חמישי, 5 בינואר 2012

ורוד אופטימי


אם היו שואלים אותי איך לתאר את ליהי (או בשמה המוכר יותר - "ליהי ממותק") הייתי אומרת אופטימיות ורודה! וזה בכלל לא קשור לעובדה שבנות צוות ה- D.T  של מותק החליטו לכתוב פוסט ורוד אופטימי לכבוד יום ההולדת של ליהי שחל היום :-)

יום הולדת כידוע, זו סיבה למסיבה ואני החלטתי לחגוג עם הצעצועים החדשים שלי ולהכין לליהי עוגת יום הולדת וירטואלית, חגיגית, אופטימית ו... ורדרדית!!!!!!

לצורך העניין הצטיידתי במשטח סיליקון טקסטורה מהמם שהיה אחד הדברים המוצלחים ביותר שהבאתי איתי מרומא (חוץ מהחותכנים, התבניות, התיק, הנעליים, הבגדים מדיסני ונעלי בית הומר סימפסון), בצבע שאין שני לו של מג'יק קולור - הורוד בזוקה (שאני מחסלת בקבוקונים שלו בכמויות) ובסט חותכן וטקסטורה מהמם של פטוניה.

אחרי השתעשעות, התלבטות, התייעצות של שעת לילה מאוחרת עם עינת, התאוששות והתלהבות, עמדה עוגת יום ההולדת.


ולא נותר לי אלא לאחל לך ליהי יום הולדת שמח, המון מזל טוב, חיים מאושרים, ורודים ומלאי אהבה ואושר ושתמיד תמיד תשמרי על אופטימית !!!

כנסו לביקור לאתר של מיתוש.




יום שני, 26 בדצמבר 2011

הרפתקה ברומא - יומן מסע


מי שמכיר אותי שואל את עצמו מה היא עושה ברומא? זה הרי ברור לכולם שאני לא מסוגלת לעזוב את הבנות שלי ליותר מלילה אחד אצל סבתא וגם אז כבר למחרת בבוקר אני מתדפקת על הדלת והן חוזרות הביתה, אז שאני אסע לחו"ל? לסופ"ש? ועוד עם חברה? אין ספק שנשברו כאן כמה שיאים בבת אחת!!!

אבל (ועכשיו אני מסתכנת בלהישמע פולניה זקנה) החיים מובילים אותנו לדברים ולמקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם.
הכל התחיל דווקא בזקנה מרוקאית מאשקלון שהתקשרה ונרשמה לקורס המקיף לעוגות ועוגיות שאני מעבירה בסטודיו, אלא שלמפגש הראשון בקורס במקום הקשישה המרוקאית, הגיעה ג'ולי, צעירה בלפחות 30 שנה ובכלל איטלקיה מאור יהודה (עד עכשיו לא ברור לי איך הגעתי להחלטה שהיא זקנה? למה חשבתי שהיא מרוקאית? ולמה מיקמתי אותה באשקלון???)

אז כבר בשיעור השני של הקורס זכינו לטעום מהפוקצ'ות המדהימות שג'ולי מכינה וקצת אחרי גם את הגלידות הממכרות שלה ויום אחד היא הראתה לי אתר של בחורה בשם מולי שמכינה עוגות משגעות באיטליה. אחרי ההתלהבות ראינו שמולי מעבירה סדנאות באיטליה, בין היתר ברומא, וג'ולי השתעשעה ברעיון לנסוע לאחת הסדנאות שלה ואני זרמתי, כשבעצם זה היה די ברור שאני סתם משתעשעת במחשבות ושאין שום סיכוי שזה יקרה.

אני לא יודעת איך ומתי זה הפך להיות אמיתי, אבל ביום חמישי 8/12/11 בשעה 03:00 לפנות בוקר, אמא שלי הורידה אותנו בכניסה לטרמינל ואחרי 3 שעות הייתי על המטוס לרומא. 

אחרי כמעט 4 שעות בהן הייתי מחוצה לחלון המטוס (מביטה במבטי רחמים על ג'ולי שהופכת אט אט לסרדין מכווץ בשעה שהבחור, החסון משהו שישב לידה התרווח לו בנחת על הכיסא שלו ועל מחצית משלה...) ישנתי לסירוגין וכמעט גמרתי את הסוללה של המצלמה בהתלהבות של ילדה בת 7 שבחיים שלה לא ראתה עננים (הכל כדי לגלות שבדרך חזרה היה הרבה יותר יפה, אבל הייתי מחוצה שוב כמו סרדין אל החלון הקפוא והמצלמה היתה סגורה בתא שמעל) נחתנו ברומא!!!

להפתעתי, לא התרסקנו, לא נחתנו נחיתת חירום ואנשי אל-קעידא לא חטפו אותנו לבנגלדש!


והטיול ברומא יצא לדרך... במשך 3 ימים טיילנו, ראינו, צילמנו, קנינו, אכלנו, טעמנו, הרחנו, נשמנו רומא ...

אחרי שנחתנו הלכנו להתמקם בדירה של ההורים של ג'ולי, דירה קטנטנה ומהממת וממנה יצאנו לקרוע את העיר.


כמובן שהביקורים הראשונים שלנו בעיר היו בשתי חנויות מדהימות שמוכרות ציוד לקונדיטוריות בכלל ולעוסקים בבצק סוכר בפרט.
קודם הסתחררנו בביקורנו ב-  tervi


ואח"כ הזלנו ריר ב- peroni


כמובן שהסיבוב הראשון בכל חנות היה איסוף מכל הבא ליד והעמסתי את סלסלת הקניות שלי בכל טוב, הסיבוב השני שלי היה החזרת 95% מהדברים למקום ועדיין יצאתי משם בנזקים לא קטנים אבל שווים ביותר J

טיילנו בסימטאות המדהימות של רומא


אכלנו את הפיצה הכי טובה בעולם אצל roscioli ואת הגלידה הכי טובה עולם של giolitti


טיילנו בשוק איכרים צבעוני ושוקק


ולא פסחנו על אף חלון ראווה עם עוגות מעוררות תאבון


בשיטוטנו עברנו על פני גשר Ponte Garibaldi  שפשוט אי אפשר להישאר אדישים ליופי שלו ועשיתי לו בוק שלא היה מבייש ילדה בת 12 שמצטלמת לבתמצווש שלה



גם ארוחת ערב טריפוליטאית מסורתית מעולה חיכתה לנו ברומא - ביום שישי בערב הלכנו לקידוש אצל ההורים של ג'ולי (אני לא מאמינה שהייתי צריכה לטוס לרומא כדי לקבל ארוחה טריפוליטאית כשכל הדודות שלי יושבות להן במרחק של 35 דקות ממני ...)
כשסיימנו את ארוחת הערב ואחרי שישבנו לקשקש קצת בעברית,קצת באנגלית, בהרבה איטלקית ובתבלון גרמנית, אמא של ג'ולי נתנה לנו טרמפ בטוזנלדה, הלוא היא פיאט 500 ילידת 1972, שאי אפשר שלא להתאהב בה ממבט ראשון ... (כן, איכשהו שלושתנו נכנסנו ...)


ואז הגיע יום ראשון בבוקר הרגע שבשבילו התכנסנו ובאנו לרומא.
בשעה 10:00 התייצבנו במסעדה חביבה ביותר ומולי ובעלה קיבלו את פנינו בהתלהבות (אנחנו האורחות מישראל - כאילו דא!). השולחנות היו מסודרים עם כל הציוד והחומרים לביצוע המשימה, תלינו מעילים, לבשנו סינרים מתוקים והתחלנו להכין עוגות.
לא היה פשוט לשבת בחדר עם חבורת נשים שכולן מדברות רק איטלקית, ואני יודעת רק 4 מילים – רומא, פסטה, פיצה וגרציה. אז בלית ברירה נאלצתי לצ'פח את ג'ולי במרפקיות בכל פעם שכולם צחקו מאיזו בדיחה ואני התחלתי עם "מה קרה?" "מה היא אמרה?" "מה היה?"...
בצהרים ישבנו לאכול במסעדה, ארוחה בת 3 מנות. אני בטוחה שלולא הקושי הקטן שאני לא אוכלת ירקות וגבינות, הייתי מאוד נהנית מהאוכל. למנה ראשונה הגישו לנו אנטיפסטי עם כדור מוצרלה, אני אכלתי פרוסת לחם. למנה העיקרית הגישו לנו עוף מעולה עם ערימת עשבים לידו (לא חשבתי שאני דומה לעז, אבל מילא), אני אכלתי את העוף עם פרוסת לחם. ולמנה האחרונה הגישו לנו טריקולד ואני מאמינה שהתמונה תדבר בעד עצמה (כן, ככה שיעשעתי את עצמי כשכולן קישקשו סביבי באיטלקית).


אחרי האוכל חזרנו לעבוד במרץ ובשעה 19:30 עמדו עוגות לתפארת.
אחרי חיבוקים, נישוקים, צילומים והחלפת מתנות יצאנו לדרך ללילה האחרון שלנו ברומא. 



והנה יצירת האומנות שלי שלכבודה נולד הפוסט הזה.
יצירה שעברה מסע שלידו ההליכה מתימן לארץ ישראל נראית כמו משחק ילדים ... שעה של נסיעה באוטובוס עם נהג מטורף שלא יודע להאט, אלא רק ללחוץ על הברקס כשצריך לעצור, בנסיעה רוטטת על גבי רחובות האבן ברומא, מנוחה של 5 שעות ונסיעה או יותר נכון טיסה בגובה נמוך לעבר שדה התעופה כשבחוץ משתוללת הרוח, הברקים מאירים את הדרך והרעמים נשמעים כאילו מפגיזים אותנו, נסיעה על העוקם בתוך מקרן השיקופיות של צוות הביטחון, טיסה של 3 שעות בין הרגליים שלי ונסיעה קצרה בבגאז' של מוסטפא, עד שהגיעה בשלום יחסי לשיש במטבח!!!


והחלק הכי חשוב של המסע - שתי הבנות שלי שהישר מביה"ס והגן הגיעו לאסוף אותי משדה התעופה והדמעות ליחלחו את עיני כאילו לא ראיתי אותן שנה!!!


זה היה המסע שהיה ...
תמונות נוספות אפשר לראות כאן.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.













יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

מים ואהבה



לגמרי לא קשור לעוגות גם לא לעוגיות ולא לקישוטים.

אני לא סובלת סרטים זרים, לא מסוגלת לשמוע בסרט צרפתית, גרוזינית, ערבית או כל דבר אחר שהוא לא אנגלית או עברית, בטח שלא מרוקאית!
חוץ מזה אני ממש לא יכולה לסבול את כל הסרטים האיכותיים האלה, שמתבוננים לתוך נפשו המיוסרת של הגיבור, שבעצם לא עושה כלום, שהכל זז לאט, ובסוף הסרט, אם אני מגיעה בכלל לסוף, אני בוהה במסך ושואלת את עצמי  wtf???

ואחרי הקדמה כזו, מן הסתם ברור שבעלי הזמין לנו מהעבודה שלו שני כרטיסים לסרט המרוקאי החדש "מים ואהבה" (la source des femmes).

זה היה יום חמישי האחרון, כשאני הייתי בטירוף של עבודה, וכבר דמיינתי את עצמי יושבת בלילה בדד (בלי סוודר ובלי גרביים) ומכינה עוגות.

המבט העצוב (של כלבלב פקינז) שהיה לו כשאמרתי שנראה לי שאין סיכוי שנגיע לסרט הזה, שכנע אותי ללכת. שלא כהרגלי, הסתכלתי על חצי הכוס המלאה וחשבתי לעצמי שזה נהדר, נלך לסרט, הוא יהנה, אני אשלים שעות שינה וכולנו נצא מרוצים.
אבל כמו שלימדו אותנו כבר החיים (ואת זה אני יכולה לומר ממרום שנותיי – 38 מחר!!) "כל תכנית היא בסיס לשינויים".

הגענו, התיישבנו, הצטיידנו בקופסונת קטנה של פופקורן (כשכולם מסביב נשנשו עוגות וסופגניות כאילו אין מחר ואני רק יכולתי לדמיין את הסופגניה הבודדה שאני מרשה לעצמי לאכול השנה בחנוכה), שמענו הרצאה חביבה ואז התחיל הסרט. ואני שקעתי לתוכו.
סרט מקסים! שנון, מצחיק, צבעוני, מעניין ובהחלט מפתיע. כזה ששווה לספר עליו ולהמליץ בחום.

אז לא ישנתי אבל נהניתי וחזרתי לעבוד עם כוחות מחודשים ובסופו של דבר גם הצלחתי לישון 3 שעות לפני שהתחיל היום הבא ...