בנצי הפיל הצבעוני

שבוע הספר זו פשוט חגיגה לחובבת ספרים שכמוני !!!

אם יש משהו שאני ממש, אבל ממש אוהבת, זה ספרים. לא משנה אם זה לקרוא, לעיין, לדפדף, להתרגש או ללמוד.

מאוד אוהבת ספרים.  מחיר קטלוגי, מחיר מועדון, 4 במאה, 2 מתנה, 1+1 או 3 ב- 99, אני מתייצבת בסטימצקי או צומת ומגהצת את הכרטיס.

אמרתי כבר שאני אוהבת ספרים? ספרי אומנות, ספרי בישול, ספרים דרמטיים, מצחיקים, מותחים ואפילו רומנטיים, אבל הכי הכי אני אוהבת ספרי ילדים. כל כך אוהבת ספרי ילדים שכנראה שעוד ספר ילדים אחד ייכנס אלי הביתה אני אצטרך לפנות את אחת הילדות J

אין כמו ספרי ילדים כדי לתת השראה לפעילות יצירתית עם ילדים. עכשיו כשמתקרב החופש הגדול זה הזמן לפשפש בין הספרים בספרייה ולתת להם להפוך ליצירות אומנות.

אנחנו פתחנו את החופש עם בנצי, ספרו המקסים של דיוויד מק-קי.

מי שלא מכיר את הסיפור יכול להציץ כאן.

התחלנו כמובן בקריאת הספר, כן הבנות שלי ישבו יחד על הספה בסלון ועמית סיפרה לעומר את הסיפור של בנצי. משם עברנו להכנת עוגיות מתוקות של פילים צבעוניים.

 להכנת סוכריות פיל צבעוניות הצטיידנו בבצק פיסולי אפור, מערוך, חותכן בצורת פיל, מקלות סוכריה, בבצק סוכר לבן, צבעי מאכל אדום, צהוב וכחול ומעט מים עם מכחול להדבקה.

רידדנו את הבצק הפיסולי האפור

קרצנו ממנו סוכריות פיל

ונעצנו מקל סוכריה

חילקנו את בצק הסוכר הלבן לשלוש וצבענו באדום, צהוב וכחול.

כל צבע חילקנו לשניים, חלק אחד נשאר בצבעו ואת החלק השני שוב חילקנו לשניים

ערבבנו צהוב וכחול לצבע ירוק

צהוב ואדום לצבע כתום

ואדום וכחול לצבע כחול

עכשיו שיש לנו מגוון צבעים אפשר להתחיל להכין את הפיל הצבעוני

הדבקנו על כל הפיל את הבצקים הצבעוניים עד שהפך מאפור משעמם לצבעוני ועליז

עכשיו אפשר לחגוג את "יום הבנצי" !!!

ואחרי החגיגות שלחתי את הבנות לפשפש בספרים ולמצוא לנו את ההפעלה הבאה ...

כנסו לבקר באתר של מיתוש

איזה שעון בן חיל

שוב הוטלה בבית הספר משימת יצירה!!!!

הפעם עבודת יצירה לשיעור מדעים. מכל הנושאים שהיו על הפרק עמית בחרה בשעון! למה? ככה!!

אחרי עבודת מחקר קטנה על השעון הגיע הזמן לעבודת היצירה.

בפעם הקודמת שעמית הגיעה לכיתה עם עבודת יצירה מפלסטלינה כל הילדים התאכזבו שזה לא מסוכר ולא יוכלו לאכול אותה, אז החלטנו לצ'פר את ילדי הכיתה, להכין עוגה בצורת שעון ואחרי שעמית תציג אותו, אפשר יהיה להסתער עליו!!

עמית חפרה וחפרה באינטרנט ותכננה דגם של שעון אותו היא רוצה לעצב מהעוגה - דגם של שעון מעורר.  

בשמחה ובששון דיברנו עם אבא (של עמית), וסיפרנו שהיצירה של עמית לשיעור מדעים תהיה עוגת שעון. אחרי ה"יופי" הראשוני, הוא פתאום הוסיף: "אם באדי היה עושה עוגת שעון זה בטח היה שעון אמיתי עם מחוגים זזים!!!"

(למי שעוד לא הכיר, באדי הוא ה- "cake boss", מעצב עוגות מופלא מהתכנית סיפורי עוגות בערוץ דיסקברי).

את התגובה הראשונה שלי אני לא אעלה על הכתב (היא כללה בתוכה את באדי ואת האחוריים שלי)!!

אבל, עם הרמה כזו להנחתה, אין מצב שמהסטודיו שלי תצא עוגת שעון שהמחוגים שלה לא יזוזו!!!!

מיד שלחנו את הוגה הרעיון, שמחפש לאשתו אתגרים חדשים, לחפש מנגנון קטן של שעון והתכנסנו עמית ואני ליצירת העוגה.

אז הופיעה עומר. היא לא הסכימה בשום פנים ואופן להיות צופה מהצד ועמדה בתוקף על זכותה המלאה להשתתף כי זה לא פייר, וכי גם היא רוצה, וכי היא לא בבי"ס בינתיים ולה אין עבודות יצירה להגשה!!!!

בקיצור, כשאין ברירה, אז אין ברירה - עומר צורפה לחגיגה.

עשינו חור בעוגת שוקולד עגולה (למיקום המנגנון) וציפינו בבצק לבן

עמית הכינה את הפעמונים של השעון המעורר ועומר את הרגליים

 הדבקנו את החלקים לעוגה

רידדנו בצק תכלת

וקרצנו את כל המספרים

עומר הגישה ועמית הדביקה

מיקמנו את מנגנון השעון בתוך השקע שיצרנו בעוגה

כיסינו בעיגול ירוק

קרצנו פרחים ורודים

ואחרי שחיברנו את המחוגים הדבקנו את הפרחים לקישוט

והשעון מוכן ומתקתק ...

כאן אפשר להציץ בעוגת השעון מתקתקת (מתנצלת מראש על הרעידות, זה הכל מהתרגשות ועייפות - שימו לב לשעה ...)

כנסו לבקר באתר של מיתוש.

הספר שאינו נגמר (או הצצה מאחורי הקלעים 2)

עיצבתם את כל העוגות והעוגיות מ"עוגות שעושות מסיבות", פיסלתם את כל הדמויות מ"קסם של פלסטלינה"? אז יש לנו בשבילכם רב מכר חדש - "מסיבות מתוקות".

זה היה מרגש, מהנה, מאתגר, קשה, מתיש וארוך אבל בשעה טובה ומוצלחת זה הסתיים – ה"תינוק" החדש שלנו יצא מהדפוס והוא בדרך לחנויות הספרים !!!!!

הכל התחיל באוגוסט 2010, סיימנו לעבוד על "עוגות שעושות מסיבות", הספר ירד להדפסה ופתאום הבנו שזהו! נגמר! והתחלנו להשתעשע ברעיון של עוד ספר, ברור שהכל היה בשיחות סתר בין לילך וביני כי הבעלולים שלנו רק מלשמוע מחשבות בנושא הטילו וטו – עוד ספר? עוד כמה שנים!!

אבל ברור שזה לא מה שיעצור אותנו והמחשבות התחילו להתגלגל. כש"עוגות שעושות מסיבות" יצא לחנויות, הרעיון לספר הבא כבר היה מוכן ומגובש – ספר מסיבות יום הולדת. מסיבות שלמות שיכללו הכל, לא רק עוגה ועוגיות, אלא גם הזמנות, כיבוד, קישוט הבית, הפעלה והפתעה. לאט לאט הספר הלך והפך מציאותי יותר ויותר, כבר היו נושאים וים של רעיונות.

אחרי כמה מהמורות (לא כל כך קטנות) בדרך, התחלנו לעבוד על הספר. הפעם העבודה היתה קצת יותר מורכבת, לא רק עוגות ועוגיות אלא הפקה שלמה של מסיבת יום הולדת.

במקום לעבוד בסטודיו עבדנו אצלי בבית וכך המטבח, הסלון, פינת האוכל, השירותים, המדרגות וכל מה שיש מעל הפכו למסיבה אחת גדולה ולסט צילומים לתקופה קצרה של 4 חודשים!!!!!!!!!! (אין לי מושג איך לא הגעתי לרבנות בתקופה הזו).  

הכנו 12 מסיבות יום הולדת מושלמות!!

כשהכל היה מוכן, שוב התכנסו ובאו הצלם אנטולי מיכאלו והסטייליסטית מאיה לבנת-הרוש (שעד שזזנו הספיקה ללדת ולסיים את חופשת הלידה) והצילומים יצאו לדרך.

חילקנו את העבודה לשלושה ימים של צילומים (לא צמודים כדי שנוכל להכין את ההפקות) שלושה ימים, בהם עבדנו מבוקר עד לילה –

אל הבית זרמו כלים ואביזרים מדהימים

הסלון, פינת האוכל והמטבח הפכו לסט צילומים

השולחנות סודרו

בדים גוהצו

סוכריות מויינו

השולחנות צולמו

היו רגעים קצרים של מנוחה

התארגנו ארוחות גורמה מהשאריות

נושנשו כל המתוקים מהתצוגה 

העובדים שבקו

והגמדים הקטנים קרסו

אחרי דיונים, תזוזות, התייעצויות וניסיונות כל המסיבות צולמו!!

כך נבנה לאיטו סט הצילומים של מסיבת "בשלנים צעירים"

כך נראתה התמונה שצילם אנטולי ונכנסה לספר

אבל איך אפשר מסיבות יום הולדת בלי ילדים???

לשם כך התכנסנו ובאנו לאתר הצילומים, הבנות שלנו, כמובן, ואליהן צרפנו את כל ילדי החברים והמשפחה. זה היה יום שישי חורפי, כל הלילה ירד גשם ובבוקר הפסימיות השתלטה עלינו, אבל באורח פלא, השמש שיתפה פעולה והפציעה לחצי יום.

האמהות הפולניות ישבו בצד והתגאו בכל הזאטוטים שדיגמנו, חגגו וזללו בהנאה.

החלק הכייפי נגמר ועכשיו צריך לשבת, לכתוב, להסביר ... דחינו ודחינו, וניסינו להתיישב שוב ושוב וכבר חשבנו להוציא ספר של תמונות, אבל הבנו שאם אנחנו רוצות שהספר יצא בעשור הזה, כדאי שנתחיל לעבוד. ברגעי משבר שכבר נגמרו המילים והרעיונות, באה חברתי ענתק'ה להושיע, ועזרה ברעיונות, בהברקות ובכתיבה שנונה.
בסופו של דבר היה לנו קל יותר, הכתיבה קלחה וההגהות לא התישו אותנו!!

גם הפעם לא היה קל לשלב בין המלל והתמונות והכי קשה היה לבחור את הכריכה לספר, היו לנו כריכות כמעט כמספר המסיבות בספר, וכל בעל תפקיד בהפקה היה עם דעה אחרת, שוב נלחמנו בעוז ואחרי דיונים אינספור, התגמשות ופשרות מכל הכיוונים נפלה ההחלטה!!

היום, אחרי חודשים ארוכים של תכנונים, ארגונים, עבודה, המתנה והשקעה סוף סוף זכינו להחזיק את הספר ביד!!!

אז שנייה לפני שהוא יוצא לחנויות קבלו אותו במלוא הדרו:

למה אתם מחכים? רוצו לחנויות הספרים ...

ואחרון אחרון חביב - בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להודות לכל מי שנתן יד ועזר להרים את ההפקה – תודה להילולה על כל הכלים, האביזרים והקישוטים, לסוהו ולגולף על הכלים והמצעים, לpetit מטבחי עץ ופינות משחק לילדים על מטבח העץ, לי.ד. עידה על שלל הממתקים, למותק בוטיק סוכר על כל הציוד והאביזרים לקישוט העוגות וכלי ההגשה, לתשוקולד על השוקולדים, לפולצ'ינלה על הלחמים וליהלי סטודיול'ה בגדי ילדים על הקולקציה.

ותודה ענקית לכל הילדים המהממים שהשתתפו בחגיגה – עמית2x, עומר2x, קרין, רוני, רועי, רון, עידן, חן, מיה, קאילי, קליאון, נאהלי, אנחל, איוי, עידן, יהלי, דורון, יונתן, נטע, נועה, שירה, עמית וענהאל.

על שפת ים כינרת

חשבתי לתומי שאת יום הנישואים העשירי אני אחגוג עם בעלי במלון 5 כוכבים, בחדר מפואר עם מיטה קינג סייז, מיזוג אויר, כזה עם שירות חדרים של אוכל גורמה, ג'קוזי, שקט, פינוקים ...

אז לא!!

את יום הנישואים העשירי שלי חגגתי במלון מיליון כוכבים!!!

חדר לא היה. היה אוהל.

מיטה קינג סייז לא היתה. היה מזרון מתנפח ששוכבים בצד אחד הצד השני מקפץ.

מיזוג אויר לא היה. היתה שמש שורפת ואחת לכמה שעות עברה איזו בריזה.

שירות חדרים לא היה. היה שירות עצמי של ארוחת טרום בוקר, ארוחת בוקר, ארוחת טרום צהרים, ארוחת צהרים, ארוחת טרום ערב, ארוחת ערב, נשנוש לילי וחטיפים.

ג'קוזי לא היה. היו שירותים ואמבטיות בשיתוף עם חלק די גדול מעם ישראל.

שקט לא היה. היתה המולה של ילדים, של ההורים של הילדים, של כל החבר'ה.

גם פינוקים לא היו. היה לשפד עגבניות ובצל, לשפד מרשמלו, לטבל בשר, להכין קפה, להכין בצק, להכין סנדביצ'ים ...

אבל, ואני אסתכן עכשיו בלהישמע סופר קיצ'ית, הדברים הכי חשובים היו שם -

היה שם בעלי

היו הבנות שלי

היו החברים הטובים

היו נשנושים

היו צחוקים

היה כייף גדול

היו אפילו זיקוקים שהדליקו לכבודנו

ללא ספק זו היתה חגיגת יום הנישואים הכי טובה שהיתה לנו!!!

חוץ מזה שבסוף השבוע הזה ניפצתי כמה מיתוסים שבניתי במשך שנים –

יצאתי לקמפינג

ישנתי באוהל

לבשתי בגד ים (מכוסה כמובן במכנס קצר)

נכנסתי לים (וגם שכחתי לצאת)

נגעתי בעגבניות (כששקית סופר חוצצת ביני לבינן)

נתתי לבנות שלי לשהות לבד במים (אבל רק בהתחלה ועם מצופים)

אכלתי אבטיח בלי סכין ומזלג

רכבתי על אופנוע ים (עם ליווי ובמהירות נמוכה)

אין ספק שהותרתי אחרי שובל ארוך של אנשים משתאים והמומים, כאלה שחשבו שהם מכירים אותי לעומק, אך התבדו (וכמו שג'ולי אומרת - הפכתי מגולם לפרפר) !!!

היה פשוט מושלם, התחלה נפלאה לעשור השני שלנו ביחד!!!

(בעלי, אם אתה קורא, אפשר גם מלון 5 כוכבים ...:-) )

להציץ בתמונות אפשר כאן.

מתקפת צפרדעים

בחייה של כל אמא מגיע הרגע שבו הילד חוזר הביתה מביה"ס והיא מתבשרת שעליה להכין עבודת יצירה. באותו הרגע, אותה אמא מפנימה שעליה לאסוף את כל כוחותיה היצירתיים וליצור יצירת אומנות שתתחרה בכ- 30 אימהות אחרות.

יחידי סגולה מעטים מתלמידי כיתה ג' מסוגלים לתכנן, לעצב, ליצור ולהצליח לבנות קונסטרוקציה יצירתית בעצמם.

ובואו נודה בזה, עבודות היצירה שאנחנו האימהות נדרשות ליצור, זוהי דרכה של המורה להתנקם בכל האימהות שעם הילדים המתוקים שלהם היא מעבירה שעות רבות בכל יום.

אז גם אצלנו הגיע היום הזה.

עמית הגיעה מביה"ס ובישרה בחגיגיות שהיא צריכה להכין עבודת יצירה בתורה, משהו שקשור ליציאת מצריים. להפתעתי הרבה עמית הודיעה שהורים לא יכולים לעזור!! אבל, על עזרה מאחים קטנים לא חל האיסור ולכן עומר צורפה לחגיגה.

אחרי שהוחלט ליצור את "מכת הצפרדעים" מפלסטלינה עמית התחילה בתכנון הקונסטרוקציה: נפסל את היאור, ממנו יצאו צפרדעים, אנשים בורחים מהצפרדעים, צפרדע אחת גונבת לפרעה את הכתר ופרעה רץ אחריה ... בקיצור, התפשרנו על קצת פחות מזה!!

פתחנו את הספר "קסם של פלסטלינה" והבנות התחילו לפסל צפרדעים מפלסטלינה

אחרי שהמטבח התמלא בצפרדעים (בנוסף לאלה שכבר נמצאים שם), הבנות הוסיפו לחגיגה פיסולים של שני ילדים תחת מתקפת צפרדעים. עמית אחראית על פיסול הילד

עומר אחראית על פיסול הילדה

על משטח גדול הבנות מרחו פלסטלינה בתכלת וחום ליצירת היאור

הילדים והצפרדעים מוקמו סביב היאור ובתוכו

קצת צמחיה הוספה מסביב

והפרויקט גמור!

ומה אני עשיתי בזמן הזה? סיפקתי תמיכה נפשית ומורלית, ייעצתי, סיפקתי חומרי עבודה, שימשתי כמגשרת (עומר לא הסכימה בשום פנים ואופן שהילדה שהיא פיסלה תצעק לעזרה, אלא רק תחייך! עמית סירבה בתוקף – אחרי כמה שעות הושגה המטרה!), ניקיתי, והכי חשוב ... צילמתי!!!

ולמי שתוהה - עמית קיבלה ציון 100.

כנסו לבקר באתר של מיתוש.