שנות השמונים העליזות

יש מישהו שלא מתגעגע לשנות ה- 80 ??

אין מצב!!

השירים הכי יפים, הבגדים הכי הזויים, הצבעוניות הכי מטורפת, המלחמות הכי אכזריות (עופרה מול ירדנה) תקופה של בין שמרנות הדוקה למתירנות חסרת גבולות.

פאקמן, אטארי, מייקל ג'קסון, מדונה, איטי, ריקוד מושחת, פטריק סוויזי, מייקל ג'יי פוקס, מולי ריינגוולד, אלף, דאלאס, מי הבוס, קרובים קרובים ...

ועם כל שם שנוסף לרשימה הגעגועים רק הולכים וגדלים ...

יום אחד יהיה הקמבאק הגדול של כריות הכתפיים !!

השריטה האישית שלי בשנות ה- 80 היתה התאמות !

לכל מכנס היתה חולצה תואמת עם מגף תואם, תיק תואם, עגילים תואמים, סרט לשיער תואם ובל נשכח את החותלות התואמות !!!

אמנם מי שפותח היום את הארון שלי ימצא שם רק 50 גוונים של שחור, אבל כנראה שמחלת ההתאמות לא עברה לי, פשוט עברתי להתאמת מתוקים !

להכין עוגה, ולהתאים לה עוגיות ומאפינס ונשיקות ועוד עיצובים מתוקים על קרמבו, על מרשמלו או כל דבר אחר שמצליח לצוד את עיני, זה אחד הדברים היותר מתוקים שיש

ואם אפשר להתאים לכל המתיקות הזו גם לוגו אז זה הופך הכל למושלם !!!

שיתוף הפעולה שלי עם דבורה מסטודיו beekit, הלוגו המושלם שעיצבה עם הכלים הצבעוניים המהממים, הפכו את השולחן המתוק שלי למושלם במסיבת הינשופים של אופיר ובמסיבת הגולגולות של עמית.

ואז נפלה בחלקי ההזדמנות לעבוד שוב עם ערכת הכלים והלוגו המהמם שדבורה עיצבה למסיבת חגיגות ה- 4 של אליה!

הלוגו המתוק של תחרה וכפתורים צבעוניים מיד הפך לשולחן מתוק, צבעוני ומלא בכפתורים  

בייבי בום

מאז שהסדרה בייבי בום פרצה לחיינו כרוח סערה, אין לי ספק שממוצע הילודה בקרב צופי ערוץ 10 עלה!!

אי אפשר להישאר אדישים למראה היצורים הקטנטנים וחסרי האונים האלה כשהם מגיחים לעולם, להתרגשות של האמהות, לבכי של האבות, לסבתות המפזזות ולהתלהבות של אנשי הצוות שמסביב.

בסוף כל צפייה בפרק יש בי רצון עז לעזוב הכל ולעבוד מיד על תוספת חדשה, רכה, נעימה וורדרדית למשפחה.

אבל ...

אחרי 3 הצלחות, אין מצב שאני מתגרה בגורל ומנסה פעם רביעית!!!

כמה פעמים המזל ידפוק על דלתי?

החשש שמא אצטרך לרכוש ביגוד ושאר חפצים רכים ונעימים בצבע תכלכל מצליח לעצור את פרץ ההורמונים המטורף.

אז אני אשב לי בשקט ואחכה שיגיע יומי לקבל נכדים - במקרה הזה אגב אין לי העדפות, מה שבא ברוך הבא ...

גם על אחיינים חדשים אני מוכנה להתפשר בשלב זה ...

בינתיים אני אסתפק בפיסול, עיצוב וקישוט תינוקות מתוקים מבצק סוכר ועוגיות, בדיוק כמו שעשיתי השבוע למסיבת הולדתה של אגם

מי אמר "חנוכה" ולא חגג ???

חג החנוכה מזכיר לי את הטיולים המאורגנים של חברות הנסיעות - 17 ארצות בשלושה ימים

רק שבחנוכה זה 17 מסיבות חנוכה בשמונה ימים!

אחה"צ מסיבת חנוכה בגן של הקטנה עם סופגניות ובערב הדלקת נר ראשון עם המשפחה עם סופגניות

אחה"צ מסיבה בכיתה של הגדולה עם סופגניות ובערב הדלקת נר שני עם המשפחה מהצד השני עם סופגניות מדגם ספינג'

מסיבה בכיתה של האמצעית עם סופגניות

הדלקת נר שלישי עם חברים עם סופגניות אשל

הדלקת נר רביעי ...

עוד נר ועוד סופגניה ... ועוד נר ועוד סופגניה ...

אבל, כמו שחכמים ממני כבר אמרו סופגניה היא שתי דקות של אושר ואחריהן שנתיים בחדר כושר !!!

אז כשהוזמנתי למסיבת חנוכה של מבוגרים השבוע החלטתי שאני מביאה קינוח שאינו סופגניה.

הפשלתי שרווליים ונכנסתי למטבח והכנתי קינוח בגביע כדי שכולם יוכלו לחפור ולנשנש!

מסיבת הסינדרלות של עומר

הבטחות חייבים לקיים!!

גם אם עבר לא מעט זמן מאז שניתנה ההבטחה. גם אם מי שקיבל את ההבטחה נואש מלנדנד. גם אם ההבטחה ניתנה ברגע של ערפול חושים כלשהו. גם אם לא ממש מתחשק לקיים ...

ברגע של ערפול חושים מוחלט (בשל תחושת קיפוח שקיימת רק בראש שלי, שאני נוסעת עם עמית ללונדון ומשאירה את עומר מאחור ...) הבטחתי לעומר מסיבת בנות אחרי שאני חוזרת עם עמית מלונדון.

מאז שחזרנו היא שאלה כמה פעמים מתי ואני כמובן אמרתי מיד אחרי ... רק כשיסתיים ... שבוע אחרי ש ...

תכלס? אני מתה על המסיבות האלה. רק תנו לי הזדמנות ואני מארגנת מסיבה לתפארת מדינת ישראל, עם פעילויות, קישוטים, שולחן מתוקים, נושא מרכזי. כל החבילה.

אבל הקיץ הזה, החם, הדביק, שמוציא את כל החשק מהכל לקח לי גם את המוזה וגם את האנרגיה.

ואז... ראיתי את הדמויות החדשות בערכות היצירה האישיות של איריס ביס אוף קייק!!!

התעלפתי!!

קראתי לעומר להתייצב מול המחשב והתעלפנו ביחד.

עומר עברה 4 פעמים על הקולקציה והחליטה שסינדרלה הכי מושלמת. במיוחד לאור העובדה ש"תכלת זה הצבע הכי מהמם"!

אני כבר ראיתי את הדמויות המתוקות של סינדרלה המהממת הזו על עוגה, ועוגיות, ומרשמלו, ושוקולדים, ופוסטרים ...

התקשרתי לאיריס, חפרתי וחפרתי והלהבתי גם אותה ו... החבילה הגיעה!!!

ערכות יצירה אישיות לכל הבנות שיגיעו למסיבה, שלטים, קישוט עוגה של סינדרלה, קישוט למרכז השולחן, דגלוני קאפקייקס ושרשרת דיגלונים.

שלחנו הזמנה לבנות הכיתה ל"מסיבת הסינדרלות של עומר"

קינוח קליל ומהיר

אופיר למדה מהאחיות שלה מילה חדשה - "קינוח".

כל היום היא מבקשת קינוח. היא מתעוררת בבוקר ובא לה קינוח, אחרי ארוחת צהרים ולפעמים גם תוך כדי, אחר הצהרים וגם כשהיא כבר במיטה לפני השינה.

קינוח של אופיר יכול להיות שוקולד, סתם עוגייה, מילקי, עוגת גבינה עם פירורים, או מוס שוקולד 3 שכבות עם קצפת - כל מה שטעים ומשמין זה קינוח!

פעם בשביל להכין קינוח הייתי נכנסת למטבח ועובדת 7 שעות לייצר עוגה של 12 שכבות שלכל שכבה 11 שלבים.

היום גם אם הייתי רוצה זה פשוט לא יוצא.

היום אני על טורבו.

קינוח שזמן ההכנה שלו עולה על רבע שעה כבר מורכב מידי בשבילי.

אז אני מאלתרת, לוקחת חלקי קינוחים מערבבת ויוצרת קינוח קליל ומהיר. הקינוחים הכי שווים נולדים משאריות של קינוחים אחרים.

ככה נולד מוס שוקולד אוראו עם קצפת מארבעה מרכיבים בלבד!

קופסת ההפתעות

אצלנו בפולניה לפני כל חג, אירוע מיוחד או יומולדת, מגיע המשפט: "אל תקני לי כלום אני לא צריכה חבל על הכסף"!!!

ואכן, כבר יותר מ- 30 שנה, עוד מימי ביה"ס היסודי, אז הבנתי "שופינג" מהו, אני קונה לאמא שלי מתנות ורוב הפעמים אין מה לחדש או להפתיע.

ואני הרי שונאת מתנות כרונית!

אבל, הנה התחילה עוד שנה חדשה ואיתה שוב יומולדת לאמא!

אז מה? להתעלם? אי אפשר.

בפולניה, היא אולי לא צריכה מתנה, אבל אני לא אוכל לחיות עם עצמי, גם אם אכפר בשנה הבאה.

מה עושים?

עושים לבד!

בזמן האחרון צצו ועלו בכל מיני קבוצות פייסבוקיות קופסאות הפתעות עם ברכות ותמונות והחלטתי שזה יכול להיות משהו חדש, מפתיע ומרענן לאמא שלי.

זו גם היתה הזדמנות להוציא את כל הדפים המעוצבים, וואשי טייפס, חותמות וגליונות וספרי המדבקות מכל הסוגים שאני קונה בירידים ושומרת עליהם שלא "יתבזבזו" לי.

ספר החיים

היום, יום כיפור תשע"ו 23/9/15, יום ההולדת של סבתא שלי, שהיתה חוגגת היום 95 אם היתה איתנו.

כשהייתי ילדה ביליתי חלק גדול מהזמן אצל סבא וסבתא שלי. ראיתי אותם כמעט על בסיס יומיומי ובחופשות ישנתי אצלם לא מעט. גם כשגדלתי והגעתי לתיכון המשכתי להגיע ולבלות איתם בכל יום אחרי הלימודים. ישבנו יחד לאכול צהרים. בקיץ לגמתי חצי כוס מהבירה של סבא ובחורף סבא היה קוטף תפוזים מהעץ שבגינה ומכין לי מיץ תפוזים סחוט טרי ומסונן כל יום!

גם כשסבתא שלי חלתה באלצהיימר ואושפזה במוסד, ביקרתי אותה כמעט כל יום, סיימתי לעבוד ודהרתי למוסד שנסגר לקבלת אורחים, אבל נתנו לי להיכנס ולשבת איתה רבע שעה.

בימים ההם כשביליתי אצל סבתא, היא סיפרה לי סיפורים. בראש השנה היא סיפרה את סיפורם של שלושת הספרים -

בראש השנה נפתחים שלושה ספרים, ספר של צדיקים, ספר של רשעים וספר של מי שבין לבין.

מי שכתוב בספר של הצדיקים נחתם לחיים, מי שכתוב בספר הרשעים נחתם למוות, כל השאר שכתובים בספר השלישי נבחנים בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ולכן אלה ימים של תפילות וביום הכיפורים בלילה עולה היד שלהם לשמים וחותמת באחד הספרים - של הצדיקים או של הרשעים ואז נקבע גורלם.

כמובן שכל שנה בין ראש השנה ליום הכיפורים הייתי ילדה נהדרת ובכל יום כיפור ניסיתי להישאר ערה כדי לראות את היד שלי עולה לשמים ובאיזה ספר היא חותמת, אבל פספסתי שנה אחרי שנה.

היום, שנים אחרי שנפרדתי מסבתא שלי עדיין הסיפור מלווה אותי כל שנה בימים האלה שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

השנה בדיוק בימים האלה שבין ראש השנה ליום הכיפורים יצא לי להכין שולחן לבר מצווה שכולו תפילות - תפילין, טלית, כיפה, סידור.

כשפיסלתי את התפילין, הטליתות, הכיפות והספרים הקטנים על המאפינס ועל העוגיות, המחשבות נדדו לפעם, לפני 35 שנים שהייתי יושבת עם סבתא ביום כיפור ומקשיבה לסיפור על ספר החיים.